סא"ל דוד אלקד ז"ל

קורות חיים

בן לונה וקלמן. נולד ביום ח' באייר תשי"ד (11.5.1954), בוורשה, פולין. כאשר היה דוד בן שנתיים, עלתה המשפחה לישראל והקימה ביתה ביד אליהו, בתל אביב. מגיל צעיר מאוד בלט דוד בכושר מנהיגות טבעי. חבריו מילדות מספרים כי "דוד היה מנהיג את השכונה, מולך מעל צמרות העצים, במשא ומתן עם כל הכלבים והחתולים". הוא למד בבית-הספר היסודי "גיבורי ישראל" ובבית-הספר התיכון עירוני ט' ורכש השכלה אקדמית באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת באר שבע.

דוד היה ספורטאי מצטיין והקדיש את כל שעות הפנאי לענפי הספורט הרבים. הוא ייצג את בית-הספר בתחרויות רבות ותמיד הביא את המדליות הנכספות. היה שחיין ב"ברית מכבים עתיד", ושחקן כדוריד בקבוצת "מכבי צפון" ובנבחרת הנוער הישראלית. אהב לשחק טניס ועסק גם בספורט ימי, בגלשני רוח. באולימפיידת מינכן, בשנת 1972, ייצג דוד את ספורטאי הנוער של ישראל.

במחצית חודש אוקטובר 1972, גויס דוד לשירות חובה בצה"ל והוצב לחיל התותחנים. הוא התקדם במסלול החיל, נבחר לצאת לקורס קצינים והתקדם במסלול הפיקוד עד לדרגת סגן-אלוף ולתפקיד מפקד גדוד. הוא לחם במלחמת יום הכיפורים והיה מפקד סוללה ליד תעלת סואץ. במלחמת שלום הגליל היה דוד סמג"ד של גדוד תותחנים ופיקד על נחיתת היחידה מהים לביירות. גאוותו הגדולה היתה, שאיש מחייליו לא נפגע במלחמה זו. את כל הקורסים בצבא סיים כחניך מצטיין. בהתנדבות סיים קורס צניחה.

דוד נקרא לימים רבים של שירות מילואים, יצא לפעולות מבצעיות רבות ומסוכנות ובאחת מהן סיכל חדירת מחבלים בעמק בית שאן, ליד קיבוץ מעוז חיים. כל 3 המחבלים נלכדו. דוד קיבל מינוי למג"ד 454 ובהמשך, לפי בקשתו, חזר ליחידתו 443, בתפקיד מפקד הגדוד. דוד אהב מאוד את תפקידו בצבא וראה בו שליחות וייעוד. הוא ייחס חשיבות עליונה לעבודת הצוות ולדברי מכריו: "עבודת הצוות של גדוד התותחנים, עוררה בו גאווה של מנצח תזמורת על ביצוע יצירה מוסיקלית".

לפרנסתו, עבד דוד בחברת מחשבים ובשעות הפנאי המשיך לעסוק בספורט. הוא ניחן בקליטה מהירה וביכולת ליישם מיד כל חידוש טכנולוגי. תמיד מצא פתרונות יצירתיים. בלטו בו יוזמה, פעלתנות וחיוניות ובכל פעילות בלט ביכולתו להנהיג ולהוביל. שותפו לעבודה, סיפר על אהבתו של דוד להתמודד עם אתגרים חדשים. ואכן, במהרה היה לאדם מרכזי בצוות התפעול, דמות מפתח בחברה כולה וגילה אחריות ומסירות בכל המשימות שהוטלו עליו. גם במישור החברתי היה ידיד אמת, והתייחס בחום ובלבביות לכל העובדים במחיצתו.

דוד נישא לחברתו אורנה, והם הרחיבו ביתם בהיוולד הבת מיכל והבן יונתן.

בחודש מאי 1989, יצא דוד לשירות מילואים פעיל. במרדף אחר המחבלים באיזור חברון נתקלה יחידתו בחוליה של שלושה מחבלים. דוד הספיק לפקד על הצוות ולחסל את החוליה, אך נפצע אנושות בראשו. מיכל, הבת הבכורה, היתה בת ארבע שנים ובנו יונתן בן שנה. ארבע שנים נאבק דוד על חייו, כשבני המשפחה תמיד לידו. ביום כ"ד באלול תשנ"ג (9.9.1993) נפטר דוד מפגיעתו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. בן שלושים ותשע היה במותו. הותיר אחריו רעיה, בת ובן, הורים ואחות - אילנה.

ביום השנה לפטירתו של דוד, כתב הרמטכ"ל אהוד ברק לבני המשפחה: "אביכם, דוד, היה לכל אורך חייו קצין מצטיין. מפקד גדוד המביא את האש שלנו אל חזית ועומק יעדיו של האויב. מנהיג טבעי שחייליו וקציניו הלכו אחריו תמיד באהבה ובביטחון".

הוריו הנציחו את זכרו בהענקת מלגה לספורטאי, שייבחר מבין התלמידים בבית-הספר התיכון בו למד דוד והתחנך, והיה בנעוריו ספורטאי מצטיין. הספורט מחנך להגינות וליושר, ליכולת לדעת לנצח וגם להפסיד בכבוד, לכבד את היריב העומד ממול. עקרונות אלה הנחו את דוד כאדם וכספורטאי. אחותו, ד"ר אילנה אלקד-להמן הקדישה לזכרו את עבודת הדוקטורט שלה: "תמורות פואטיות בשירת ישראל אפרת". חייל ששירת בגדוד של דוד, פרופ' אברהם פיינטוך, מאוניברסיטת באר שבע, הקדיש לזכרו של דוד בשנת 1998 (תשע שנים לאחר פציעתו), ספר שפורסם בניו יורק, בשפה האנגלית: Robust Control Theory in Hilbert Space. הקדשה זו, על ידי אדם שלא היה מוכר למשפחה מעידה, ללא ספק, על אופיו של דוד.