אלוף קלמן מגן ז"ל

קורות חיים

קלמן, בן הינדה ודוד, נולד ביום ג' בחשון תר"ץ (6.11.1929) בוינה שבאוסטריה. המשפחה עלתה ארצה והשתקעה בחיפה, שם התייתם מאמו בילדותו. למד בבית-הספר המקצועי שליד הטכניון בחיפה. כבר אז הצטיין בספורט. נסחף למאבק בשלטון הבריטי והצטרף לאצ"ל. עבר קורס מ"כים באצ"ל, נטל חלק במבצעי הארגון וישב במחנה המעצר בלטרון. קלמן גויס לצה"ל ביוני 1948 ולחם בשורות "גבעתי". בתום המלחמה עבר קורס קציני קשר וקורס קצינים. הצניחה שבתה לבו ועבר לצנחנים. בגדוד שימש קצין קשר, מ"פ מפקדה וקצין ספורט. הצטרף לפעולות שונות מעבר לגבול. מן הצנחנים עבר לגולני. נתגלה כמפקד נמרץ, אך אהוב על פקודיו בזכות דוגמתו האישית, דאגתו לחייליו ועזרתו בפיתרון בעיותיהם המשפחתיות והאישיות. בתקופה זו נשא אישה ונולדו לו בן ובת. בשנת 1955 הוענק לו ציון לשבח מטעם הרמטכ"ל משה דיין (עטור העוז) בשל חלקו בקרב ניצנה נגד גדוד מצרי, שחדר לשטח ישראל. בתיאור הרשמי של המעשה נאמר: "בקרב על מוצבי הסבחה ונחל סירם שימש סרן מגן דוגמא לפקודיו ולחבריו בגילוי מנהיגות ודבקות במשימה, בכך שהמשיך לפקד על יחידתו במשך כשלוש שעות לאחר שנפצע בירכו, ופונה רק לאחר פינוי אחרון פקודיו". עקב פציעתו זכה לממש את רצונו העז להמשיך לימודיו לבחינות הבגרות. מבצע "קדש" חל בסוף תקופת לימודיו ומשום כך שירת כקצין סיוע אוויר במוצב הפיקוד העליון. אחר מבצע "קדש" בחר בדרך חדשה והצטרף לגייסות השריון. כאן החל דרכו מחדש : שוב היה מפקד פלוגה, אחרי-כן מונה קצין ההדרכה של הגיס. לימים שימש סמג"ד ומג"ד בגדוד 82, הוא גדוד השריון הראשון בצה"ל. בתפקידיו אלה הצטיין כאיש ביצוע, היודע להלהיב את זולתו ולדבוק במשימות ללא ליאות. במשך כל דרכו בצה"ל לא הפסיק לעסוק ולהעסיק את חייליו ואת חבריו בספורט, בטיפוח הכושר הגופני ובאיסוף מדליות וגביעים. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר לפיקוד ולמטה בשנת 1961- מונה למפקד קורס קציני שריון. אחרי-כן מונה כקצין אג"ם במפקדת גייסות השריון. בתפקיד זה יצא שמו לפניו גם במטכ"ל כקצין ה"מצליח לפתור בעיות". במלחמת ששת הימים שימש קלמן בתפקיד קצין אג"ם של מפקדת גייסות השריון ושל "אוגדת הפלדה". ביולי 1968 מונה למפקד חטיבת השריון עוצבת "המחץ", שאחת ממשימותיה הייתה החזקת קו התעלה. חצי האי סיני היה לביתו השני. הוא התפרסם כבולדוזר של סיני, כמארגן מעולה, שאינו נח ואינו מתיר לאנשיו להרפות מהמלאכה. במשך כל תקופת מלחמת ההתשה היה עם חייליו בקו הקדמי. במאי 1969 נפצע שנית מפגיעת פגז נ"ט בפריצת הדרך למוצבי "טמפו". כוח הרצון סייע להחלמתו. עוד בטרם נרפאו והגלידו פצעיו שב לחטיבה שלו, שעמדה בקו האש.

בינואר 1970 מונה לסגן מפקד אוגדה בסיני והועלה לדרגת תת-אלוף. לאחר הפסקת האש בסיני שקע במלאכת ההתבצרות מחדש.

ביולי 1971 יצא ללימודים אקדמיים לאחר ששירת 3 שנים רצופות בסיני. כעבור שנה מינה אותו הרמטכ"ל למפקד המכללה הבין זרועית לפיקוד ולמטה. בערב יום הכיפורים 1973 עמד קלמן להתמנות למפקד הכוחות המשוריינים בסיני. מלחמת יום הכיפורים שבשה את המינוי. בתחילה פקד על הגזרה הצפונית. לאחר שהאלוף מנדלר נהרג מונה קלמן למפקד האוגדה ביום 13 באוקטובר והועלה לדרגת אלוף בעת המלחמה. עם אוגדתו פרץ ביום 18 באוקטובר אל מעבר לתעלה וסייע לכיתור הארמייה השלישית. הוא הגיע עם כוחותיו לנמל עדביה ולקילומטר ה-101. לאחר המלחמה הוצע לו לשמש כמפקד גייסות השריון, אך קלמן סירב להיפרד מאוגדתו. התמנה למפקד האחראי על כל הגזרה המצרית ועל ארגון הקו החדש. אך לא זכה לסיים מלאכתו. ביום ט"ז באדר תשל"ד (10.3.1974) נדם לבו לפתע בהיותו בסיני.

הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול.

שר הביטחון ספד ליד קברו: "אנו מביאים למנוחת-עולמים את אחד הדגולים מבין מפקדינו".