כרמי שלי לא נטרתי
עת סיימתי למודי הרפואה
התי צבתי בשערי המחלקה הדחופה.
טפלתי בפצועים מכל הסוגים
הבאתי מזור,
השבתי חיים.
גם כשהפכתי מנהל המחלקה
עדיין רדפה אותי אותה המחשבה
תמיד אותו סיוט, תמיד אותו חלום:
איפה, לעזאזל, הייתי באותו היום?...
לו רק נתנה לי ההזדמנות,
הייתי משגר עצמי לשם במהירות:
חובש הפצעים,
מעלים את הכאבים
ומטיס אותו אתי לארץ,
אל בית אמי,
וגורם לו לקום
ומזרז לו את השקום
ורגע לפני שאנו מחזירים
את התעודה לי ד לבנים,
הביפר מצפצף
ואני מתעורר, פני שוטף,
אל המחלקה אץ מתי צב,
ומתאמץ לי צב
את המצב של הפצוע שמולי,
בינינו, גם את שלי.
אסף זינר
אח של יאיר ז"ל