אלבום תמונות
חברנו משה איננו עוד.
בן עשרים ושתים, הגיע ארצה לפני זמן קצר, למד חקלאות באוניברסיטה.
שלושים וחמישה בחורים נהרגו בבת-אחת. הקבוצה יצאה מירושלים ועל גבם תחמושת וצרכי-רפואה עבור גוש-עציון.
אנחנו יושבים בחדר-האוכל לארוחת ארבע של תה וריבה. כמה מחברי הגרעין יושבים ליד שולחני. גם הם קראו את הידיעה הקצרה. איש אינו מביט בפני אחיו. משה איננו עוד.
אני יושב בחדרי לפני השלהבת המהבהבת של המנורה. מן החדר הסמוך נשמעים קולות החברים המדברים כרגיל על עניני יום-יום. אך - משה איננו עוד.
הכרתיו בעודו נער, כשלמד במכון העברי של בורו-פארק, אולם רק לאחר שהצטרף לתנועה הכרתיו באמת. זכורה לי אותה שבת, כשבא בפעם הראשונה - ילד כבן ארבע-עשרה, מרכיב משקפיים עבות-מסגרת - אל מקום הפגישה של סניף 'השומר הדתי' וביקש להצטרף לקבוצת עליה. היה הדבר בערך בחודש מרחשון 1939, ואני הייתי מדריכו הראשון. מני אז היו חייו וחיי הסניף שלובים אלה באלה.
לא דבר קל הוא לתאר את בעיות הנוער העברי בגולה. אף כי הסביבה הציעה תענוגות רבים, היתה השפעת התנועה חזקה מזו של הסביבה: בית-הספר, הרחוב ואפילו הבית. משה חי בתנועה, הוא היה פעיל בקבוצה, בשיכבה, ולבסוף מדריך וראש קן. אביו היה בא אלי בטענות, שאינו לומד כל הצורך, כלומר, שבמקום לחזור על תלמודו בשבתות, הוא רץ אל הסניף, בו היו החברים יושבים ומתווכחים על השאלות הבוערות שלפניהם: ארץ-ישראל והגשמה.
אכן הכרתיו גם במסגרת בית-הספר. חמש שנים למד בבית-המדרש למורים שליד ישיבת ר' יצחק-אלחנן ואחרי-כן בישיבה גופא. דעתו לא היתה נוחה מכך שלמדו שם גמרא באידיש, ופעם גם שמעתיו מתווכח בעניין זה עם ראש הישיבה.
כתום לימודיו עבר להכשרה. אחר-כך חזר העירה והתכונן לעליה. לפני נסיעתו התקיימה שיחת-פרידה בסניף, ולאחריה הלכנו לביתו, ועל המרפסת ישבנו ודיברנו שעות רבות. זכורה לי הערתו, שעתה יכול הוא להבין את בעית המצוה 'כבד את אביך ואמך', בעיקר לאותם החברים הצריכים לפרנס את הוריהם. נפרדנו בתקוה להפגש כעבור כמה חודשים בארץ.
הגעתי ארצה והבאתי לו זוג סנדלים מאמו וגמרא בבא-בתרא מאביו. חודשים מספר היה אתנו בגרעין האמריקאי שבעין-הנציב, ואחר-כך עבר לאוניברסיטה להמשיך את לימודיו בחקלאות. זכור לי, כשהחברים בעין-הנציב הבריחו כמה ערבים מן הנחל השכן, התרעם מאוד וטען שיש להשתדל לקרבם. אכן, בירושלים, עם פרוץ המאורעות, החל מיד באימונים, וכל הזמן - מספרים חברינו - נשא את נפשו לעשות דבר של ממש.
מצוה לספר בשבחו של המת, אך משה לא רצה שימנו את מעלותיו, כל מבוקשו היה להיות חבר ממוצע.
"בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל-פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל-הארץ כי ה' דיבר."
נחום ס.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.