זלמן דודמן דודאי ז"ל

קורות חיים

בן אהרן-צבי ומרים. נולד ב-12.8.1925 בעיר וילנה, פולין.

בהיותו בן שבע וחצי נתיתם מאמו ועלה עם אביו ארצה בשנת 1936. התחנך במעון-ילדים ברמת-גן ועבר ללמוד בבית-הספר "ביל"ו" בתל-אביב ומשם לבית-הספר החקלאי במקוה-ישראל.

עם סיום חוק לימודיו בשנת 1942 הצטרף לפלמ"ח. בשנת 1945 השתחרר וחזר לתל-אביב, אולם הוסיף להיות פעיל בשורות ה"הגנה" ובערבים היה מבקר באוניברסיטה העממית הצטיין בעיקר במקצוע הבוטניקה. נודע גם כספורטאי.

זמן-מה היה שומר בגבעת-השלושה ועם הכרזת המדינה חזר לפלמ"ח, השתתף בליווי שיירות לירושלים, בקרבות יאזור ובהגנת תל-אביב. כולם התפעלו מאומץ ליבו. סיפרו על מעשה גבורה שעשה:"בדרך לירושלים ליד לטרון, נהגו האנגלים לבדוק את המלוים אם יש להם נשק. בהתקרבם ללטרון נהגו להסתיר את הנשק אך מיד אחרי זה היו מופיעים אנשי הכנופיות, מתנפלים ויורים. במשך הזמן נודע למלוים שישנו מלשין, אופנוען, שמודיע לכנופיות על התקרב השיירה. בשיירה אחת יצאו זלמן במונית לפני השיירה לבדו, ירה והרג את האופנוען. אחר כך קרא לחבריו והם באו ולקחו את האופנוע".

בתחילת אפריל 1948 צורף ליחידה מיוחדת שפעלה בסביבות חיפה. לפני הקרב חש לפתע את חומרת המצב וליבו ניבא לו שאלה שעותיו האחרונות. באותו לילה התבודד זלמן עם מפקדו ופתח לפניו את ליבו. סיפר לו על ילדותו, על דמות האם, על אחותו הקטנה שחזרה זה עתה מהגהנום באושוויץ, ועליו החובה לשמש לה משענת וידיד כאחד..

למחרת, ו' בניסן תש"ח (15.4.1948) יצא זלמן בראש הפלוגה שנלחמה על שחרור חיפה. הקרב היה קשה, הם נלחמו על כל בית, וכאשר נראה היה שהנה חיפה בידינו, נפגע זלמן ע"י צלף ערבי ונפל. באותו יום הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה.