טוראי דוד כוכבי ז"ל

קורות חיים

דוד, בנם של שלום ורחל, נולד בתימן בשנת 1929. בגיל רך התייתם מאביו, אמו גידלה אותו ואת אחיו משולם לבדה. עקב החשש שתושבי המקום יאסלמו את הילדים, נאלצו הללו לעלות בשנת 1938 לישראל, אך לא עם אמם אלא עם דודם. שני האחים הגיעו לרחובות אל משפחת בן עמרם, אשר חיה בחצר גדולה עם כמה משפחות נוספות. הם סבלו עוני רב ומחסור גדול ועל כן, למרות גילם הצעיר, החלו לעבוד בקטיף התפוזים עד שנת 1940. נער צעיר, שמריה בן חזקיה, שעלה 3 שנים קודם לכן, הכיר את שני האחים ורחמיו נכמרו עליהם, היות והגיעו ארצה ללא אם ואב. הוא התפעל מכך שתמכו איש באחיו.

דוד היה חבר בתנועת "הנוער העובד" וספורטאי ב"הפועל". הוא מצא לו חיי חברה ולמד שיעורי ערב. הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה ובשל המצב הקשה והמחסור בעבודה, התארגנו קבוצות נערים ונשלחו להכשרה בקיבוצים, בתנאים מיוחדים של שילוב לימודים ועבודה.

בשנת 1943 החלו לגייס בחורים צעירים לפלמ"ח. ביניהם דוד ומשולם אחיו. משולם שהיה כבן 17, היה בהכשרה המבוגרת בכנרת, ואילו דוד היה בהכשרה הצעירה בתל יוסף. עקב זאת ניתק הקשר בין האחים. בחור נוסף, אמנון בן עמרם, שהתגייס אף הוא לפלמ"ח, הכיר אותם ושירת עימם. אמנון סיפר שבין שאר הדברים למדו את ספר הקוראן בעל פה, אך ביניהם דיברו אך ורק עברית. בני הנוער בקיבוץ אלונים די קינאו בהם. הימים היו ימי "הסזון" ולוחמי הלח"י ואצ"ל נעצרו והושמו במגדל בקיבוץ אלונים. דוד ואחיו משולם היו מעלים אליהם מזון ומים על גבי חמורים. כאשר שאלו אותם על מעשיהם, לא השיבו להם. באותם ימים היה משולם בן 20 ודוד בן 17. ימימה, שנישאה למשולם לאחר מות דוד, מספרת כי שניהם גוייסו לעלייה ב', שכמובן הייתה עלייה בלתי לגאלית. משולם התנגד לכך שדוד ישתתף בהעברת עולים, משום שלא רצה להיפרד ממנו, על כן שיתף פעולה ושניהם עמלו באותן משימות.

בשל ידיעותיהם בשפה הערבית, גויסו משולם ודוד למחלקה הערבית בפלמ"ח. לא פעם הבריחו עולים יהודים את הגבול הסורי והלבנוני. כמו כן פעלו כסוכנים סמויים שהעבירו ידיעות חשובות. באחת הפעולות הללו נתפסו משולם ודוד ונאסרו בסוריה. בכלא הסורי עבר דוד עינויים קשים. נעקרו שיניו וציפורניו, אך לא הצליחו להוציא ממנו ולו ידיעה אחת על שליחותו ומעשיו. לאחר חצי שנה בכלא הסורי, שוחרר במסגרת חילופי שבויים וחזר ארצה, לרחובות.

הימים היו ימי מלחמת השחרור. דוד התגייס לחי"ש (חיילות שדה). משולם עבד בתעשייה הצבאית ודוד היה נפגש עמו בתל-אביב. לעיתים היו מטפסים על גבעת ביתר, יושבים בטיילת ומביטים אל הים. במסגרת תפקידו בחי"ש, ליווה דוד שיירות מת"א לרחובות. בקטע הדרך בין בית דגן לחולון אשר נקרא "פילבוקס" היו פורעים ערבים צולפים בשיירות העבריות ואנשי הפלמ"ח היו מגינים עליהן. כמו כן השתתף דוד בהגנת כפר אוריה, בליווי שיירות לירושלים ובפיצוץ בית אבו-ג'ביין, ליד בית דגון.

בערב פסח 1948, בהיותו בן 18, נשלח דוד יחד עם חברים מרחובות לקורס צלפים. עם סיום הקורס צורף לגדוד 52, פלוגה ב'. אליהו קפרא, אף הוא מרחובות, היה לוחם מן השורה יחד עם דוד, מספר כי לאחר קורס הצלפים, נשלחו להתמקם בבסיס תל-נוף. בחול המועד של חג הפסח, יצאו דוד וחבריו לגדוד להתקפה על קן הצלפים בתל-א-ריש ליד יפו, שהפריע לתחבורה בין תל-אביב והדרום. הפעולה היתה במסגרת מבצע חמץ לשחרור אזור יפו - ת"א. המטרה היתה לפוצץ את הפילבוקס בתל א-ריש. דוד נשא את חומר הנפץ על גבו והגיע עד לעמדה הקדמית. אולם את כוח החי"ר תקפו משוריינים של הלגיון הירדני מכיוון בית דגון ואז ניתנה הוראה לסגת. הפקודה לא הגיעה, כנראה, עד לאנשי העמדה הקדמית. בזמן הנסיגה נשמעו מכוון הפילבוקס פיצוצים. למרבה הצער, הפורעים הערבים ירו ממקום גבוה, ואילו אנשי הפלמ"ח היו מגיבים וצולפים חזרה ממקום נמוך. אש הפורעים הערבים הייתה כבדה, מספר אליהו קפרא, מצבם היה לא טוב, על כן נאלץ להזעיק תגבורת. הוא הצליח לטפס ולצאת ממקום היריות והאש הצולבת, אך שאר הלוחמים המשיכו להשיב מלחמה ולא ידעו כי עליהם לסגת. כאשר חזר אליהם עם התגבורת, נוכח לדעת כי רבים מהם נורו ונהרגו, והכאב היה גדול עוד יותר כשנודע שהגופות לא נמצאו. הערבים התעללו בהם והשליכו אותם, כנראה, לבאר מים באיזור. בין ההרוגים הרבים, באותו היום, י"ט בניסן תש"ח, 28.4.1948, נמנה גם דוד כוכבי, אשר גופתו לא נמצאה.

כל מי שהכיר את דוד כוכבי סיפר בשיבחו. בחור יפה, עליז, עקשן, יודע לשיר יפה וחביב על כולם. משולם, אחיו, לעולם לא ניחם על מות אחיו. שנים רבות חלם כי דוד חוזר הביתה. לימים, כאשר נשא לאשה את ימימה חברתו, קראו לבנם הבכור דוד, על שם אחיו.

מצבה לזכרו של דוד כוכבי, הוקמה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

באוגוסט 2007 במסגרת חקירת הענף לאיתור נעדרים בצה"ל נמצא כי דויד קבור בבית העלמין בנחלת יצחק.

ביום 30.8.2007 נערך טקס צבאי לגילוי המצבה בהשתתפות משפחתו של דויד וגורמי צבא.