קורות חיים
דניאלי עמוס בן יצחק ורבקה. נולד ביום א' באייר תרפ"ט (11.5.1929) במושבה רחובות. חקלאי בן חקלאי. גמר בית-ספר עממי ובית-ספר תיכוני למסחר. מנעוריו התקשר לטבע ולבעלי-חיים, עבר את הארץ לארכה ולרחבה, כשמצלמה בידו, והתקשר קשר אמיץ לנוף המולדת. חלם על התישבות אי-שם בגליל. "מי שגדל עם הצמח לא יפקירנו בשעת צרה" - היה אומר, בלמדו עוד בבית-הספר העממי הצטרף ל"מכבי הצעיר". היה ספורטאי מובהק והצטיין בכוח פיסי רב. גבה-קומה היה. מעולם לא ניצל את כוחו הרב לרעה, עזר לחלש ולכושל והיה מדריך ורע נאמן לחבריו. לאחר שסיים את חוק לימודיו חזר לבית-אביו. שוב התמסר לעבודה חקלאית. יחד עם אחיו הקים מכוורת. וגם לאחר התגייסותו היו ימי-החופשה המעטים קודש למשק החקלאי. חבר הגדנ"ע מגיל 12 ואחר-כך חבר ה"הגנה".
ב-22 בדצמבר 1947 גויס גיוס מלא. אולם גם קודם לכן, מאז ה-29 בנובמבר, עמד על משמרתו. פלוגתו, פלוגת חי"ש (אחר-כך גדוד אחד בחטיבת "גבעתי"), היתה מגויסת לסירוגין בליווי שיירות לירושלים. עם גיוסו המלא נשלח לכפר-אוריה המבודד. השתתף בפעולות-סיור רבות ובהעברת הספקה על-גבי פרדות לנקודה הנצורה מחולדה הרחוקה ממנה כדי 12 קילומטר. השתתף בהדיפת התקפת הכנופיות על כפר-אוריה והצטיין באומץ-לב ובקור-רוח. הועבר לנחלת-גנים והשתתף בפיצוץ בסיס הכנופיות בבית אבו-ג'ביין אשר משם ערכו הערבים את התקפותיהם על עורק התחבורה החשוב, דרך-החירום ממקוה-ישראל לראשון-לציון. סיים קורס למפקדי כיתות ובראש כיתתו השתתף בהתקפה על העמדות הערביות ליד הכפר תל-א-ריש במבואות יפו ושם נפל ב-28 באפריל 1948. על אף החיפושים המרובים לא נמצאה גופתו. חבריו הוציאו לזכרו חוברת "יד לעמוס" בעריכת הסופר עבר הדני.
מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.