רש"ט תומר מרדכי ז"ל

קורות חיים

תומר מרדכי ז"ל נולד ב-4.7.83 בתל אביב, בבית חולים הקריה, כילד שני להוריו שולי ודובי מרדכי ולאחותו ורד, שהיתה גדולה ממנו בשנה וחצי.

מה רבה היתה השמחה בבית הוריו, שזכו גם לבן, לאחר הולדת הבת ורד, ומה רבה היתה גאוותם, שכן ראו בכך משפחה מושלמת, מה גם שתומר, בהיותו ילד פעלתני, מלא שמחת חיים, חם ואוהב, משפחתי וחברותי, השכיל למלא את כל עולמם של ההורים, עד כי לא נותר עוד מקום להולדת ילד נוסף.

שנותיו הראשונות של תומר עברו ברח' בורלא, שבתוכנית ל' בתל אביב. שם היה במעון "ויצו", בגן לאה ואתי ובביה"ס "ארן". בכתה ג' עבר לבי"ס "אילנות" שברמת אביב, עם מעבר המשפחה לבית פרטי ברח' הרטגלס. משם עבר לחטיבת הביניים "אורנים" שבבי"ס אליאנס, וממנה המשיך לתיכון באליאנס, במגמת מחשבים, וסיים את לימודיו באליאנס בשנת 2001 במחזור מ', וקיבל תעודת בגרות מלאה.

תחביבים וקווי אופי:

תומר היה ילד טוב להוריו ולאחותו, חבר טוב לחבריו, נדיב ובעל נשמה טוב, שאהב לעשות רק טוב לזולת. חיוכו הרחב ועיניו הנוצצות היו סימן ההיכר שלו, שיזכרו לעד בלב כל מי שהכיר אותו. גם כשהמצב היה קשה תומר לא ויתר, ובעבודה קשה ודבקות במטרה הגיע להישגים.

תומר אהב לשחות, לנסוע על אופניים, על סקטים ורולר-בליידס, והצטיין בכל הקשור בתחום הטכנולוגי, באלקטרוניקה ובמחשבים. בתקופת התיכון היה מבלה שעות על שעות, ימים ולילות, במחשב ובאינטרנט, והיה בקשר עם אנשים בכל רחבי העולם. תומר הצטיין במחשבים מבחינת תוכנה ואף חומרה, והיה נקרא לתקן תקלות אצל חבריו והוריהם, וכן במשרד הפרטי של הוריו, תקלות שלעיתים טכנאים מקצועיים לא הצליחו לתקן.

תומר אהב לטייל עם הוריו בארץ ובחו"ל, וכשרק יכול היה לממש את רצונו לנסוע לבד, התחיל לטייל לבד עם חברים, באילת ובטבריה, וכן בכל רחבי העולם. ניתן לראות בכך ביטוי לשאיפתו להכרת מקומות ואנשים חדשים, ביטוי לסקרנותו, ליצר החברתי המפותח שבו, לשאיפתו לעצמאות ורצונו להתגבר על מכשולים ולחוות אתגרים חדשים.

תומר הצטיין מאוד בקליטת שפות זרות. תמיד שאף ללמוד מכל שפה מספר מילים, תוך הצטיינות במבטא של אותה שפה. כמו כן אהב לחקות אנשים הדוברים שפות שונות כגון פרסית, גרמנית, תאילנדית, צרפתית, ערבית ורוסית. תומר דיבר אנגלית שוטפת עם מבטא אמריקאי, עד כדי כך, שכשביקר בחו"ל, לא ניתן היה להבחין שאיננו אמריקאי, אף בעיני האמריקאים עצמם.

תומר אהב לעשות מעשי קונדס מחוץ לבית הספר, ולא חשש אף להפר את השקט בכיתה, בשעורים משעממים, אף אם הדבר עלה לו לעיתים ביוקר.

תומר אהב בילויים, בנות, ותמיד היה הדבק שקשר בין החברים, ודאג לארגן בילויים לכולם.

תומר אהב מוזיקה משנות ה-60' וה-70', לצד מוזיקה קצבית בת זמננו, ואף ניגן באורגנית כשהיה קטן, וכשהתבגר עבר לנגן בגיטרה רגילה ובגיטרה חשמלית.

מייד עם הגיעו לגיל 16.5, כשרק אפשר היה להתחיל ללמוד נהיגה מבחינה חוקית, החל תומר ללמוד נהיגה והוציא רישיון נהיגה מייד כשאפשר היה מבחינת הגיל, ובטסט הראשון. תומר היה נהג מעולה מבחינה טכנית ומבחינת השליטה ברכב וההתמצאות במרחב. היות ותומר היה הראשון מבין חבריו שהוציא רישיון, הוא גם הסיע את כל החברים.

לקראת גיל 18 קיבל תומר, כמתנת יום הולדת מהוריו, אוטו חדש מסוג אאודי ספורטיבי, ולפי דרישתו, עם גיר ידני, שיבטא ויחוש את הנהיגה.

תומר היה מקושר מאוד עם חבריו, ולא נפרד לשנייה מהמכשיר הסלולארי שלו, אותו קיבל מייד עם כניסת המכשירים לארץ, ותמיד דאג לחדש את המכשיר למשוכלל ביותר. כך נהג גם עם המחשב הביתי והנישא שלו, שמהם לא נפרד עד יום מותו.

תומר ידע תמיד להתלבש בצורה נאה ולפי צו האופנה, עם טעם אמריקאי, ספורט אלגנט. תמיד בחר את בגדיו בעצמו. הוא אף בחר בעצמו את החנויות המיוחדות בהן קנה את בגדיו, והלך לקנות תמיד בעצמו.

תומר אהב בעלי חיים מילדותו. החל מאוגרים ודגי נוי, חתולים וכלבים. לתומר היה כלב בשם מוקי, אותו בחר בעצמו כשהיה בן 9-10 מ"צער בעלי חיים", כלב שהשאיר לאחר מותו- "הכלב של תומר".



שירות צבאי:

בראיונות לצבא מגיל 16, ראה תומר שאין הוא מוצא כיוון שיתאים לו ושיעניין אותו, ומצד שני ראה את ורד אחותו משרתת בשח"מ (חיילים העושים את שירות החובה בצה"ל, כשוטרים במשטרה), במרחב ירקון, ביחידת סיור, דבר שהניע אותו להתנדב לשרת כחייל במשטרה.

כבר בגיל 17 החל תומר לנסות ולממש את השגת המטרה, ע"י התנדבות למשמר האזרחי ברמת אביב, והדבר אף נחשב והוכר לו ע"י בי"ס אליאנס, כהתנדבות בתחום הקהילה.

עם גיוסו לצה"ל ביקש תומר להתקבל לשח"מ למשטרה, אך נתקל בסירוב מצה"ל, והוכנס לטירונות צה"לית לא מתאימה, היות ויועד ע"י צה"ל לתפקיד אחר. תומר לא ויתר, וניהל מלחמה נחושה, נגד כל הגורמים, לעבור לשח"מ כבר מהטירונות.

מייד עם סיום הטירונות כמעט הצליח תומר במשימתו, אך טעות בצה"ל מנעה את העברתו לשח"מ, וכתוצאה מכך שובץ להמשך שירות בצה"ל ביחידה הטכנולוגית בתל השומר. גם הפעם, תומר לא ויתר, והמשיך את מלחמתו, למרות שהודיעו לו במפורש, כי לאחר הצבתו ביחידה, אין אפשרות חזרה, ואין כל סיכוי, לפי דברי צה"ל, לעבור למשטרה.

ביחידה הטכנולוגית בתל השומר ניסו להציע לו תפקידים שונים, על מנת לשכנעו להישאר, אך תומר אמר שכל "פקידה" יכולה לעשות עבודה זו, בשעה שהוא רוצה לתרום ולהרגיש שהוא עושה עבודה חשובה ומועילה.

תומר ראה בשירותו כחייל במשטרה, דרך לממש את האופי שלו: רצון לעזור לזולת, לתרום, להיות פעיל פיסית ובשטח, ולהיות בקשר עם אנשים.

למרות שהוריו ניסו להניעו ממעבר למשטרה, בציינם שהתקופה אינה כתמול שלשום, ושכיום המשטרה נאלצת להתמודד עם משימות שונות מבעבר, תומר לא ויתר, וטיפל בכל רגע משעות היום בעניין העברתו מצה"ל למשטרה.

לאחר טיפול של כחודש, נכנע צה"ל לדרישתו, ובפברואר 2002 אושרה העברתו למשטרה.

עם הגיעו למשטרה, התקבל תומר בזרועות פתוחות. הוא הוצב במחוז ת"א, שם הבחינו מייד בנתוניו האישיים הגבוהים ובמוטיבציה הגבוהה שלו לשרת ולתרום, וכל יחידה רצתה אותו לתחומה, כאשר התלבטו בין יחידה, בה תבוא לידי ביטוי ידיעתו בשפות, ובין יחידה של תפקידי ביצוע. לבסוף שובץ תומר במרחב ירקון, ביחידת הסיור מס. 1.

לא היה גאה מתומר. הוא היה בשיא האושר שלו, על כי רצונו לשרת כחייל במשטרה, ובסיור, ניתן לו. שמחתו וגאוותו במדים הכחולים נראו על פניו ובהבעת הגוף שלו, וכל מי שראה אותו, לא התקשה להבחין שלפניו שוטר גאה ומאושר.

לאחר 3 ימים של תפקוד ביחידת הסיור, הבין השוטר שליווה אותו, כי תומר מוכן ליציאה לקורס שוטרים, ומשהתפנה במקרה מקום בקורס, הומלץ תומר כמתאים להישלח לקורס, וזאת למרות התקופה הקצרה בה שירת במרחב ירקון- 3 ימים - ושלא כיתר השוטרים, הנשלחים לקורס לאחר 1-6 חודשים של ניסיון בתפקיד.

תומר החל את קורס השוטרים - כושר מבצעי והסמכה לירי - ב"נעורים" ב-10.2.02 וסיימו ב-28.2.02. אז המשיך לשלב ב' בביה"ס לשוטרים בשפרעם, ולאחר 3 שבועות עד חודש, של לימודי תיאוריה, מבחנים ותרגולים בשטח, יצא תומר עם הקורס, בפעם הראשונה, לתגבור בירושלים, לפני ליל הסדר השני של פסח, שאמור היה להתקיים ביום ג', ל-2 ימי תגבור, בימים א' ו-ב', וביום ב', ה-1.4.02 לקראת סיום המשמרת, בשעה 20.45, נהרג תומר, ונקבר ב-2.4.02, כ' בניסן תשס"ב, כשעדיין לא מלאו לו 19 שנה.