סמ"ר עידו נעים ז"ל

קורות חיים

עידו נעים נולד בבית חולים אסותא בתל-אביב, אח לדנה ושי. בשנות ילדותו הוא גר בנווה-שרת, ת"א וכן למד בבית הספר היסודי "משה-שרת" עד כיתה ו', בתקופה זו למד לנגן באורגן. בהיותו בן תשע עברה משפחתו להתגורר ברמת גן ועידו החל ללמוד בבית-הספר היסודי 'גבעולים', שם סיים כיתה ח'.

עידו היה ילד שובב, פעלתני ומלא-חיים. עידו המשיך ללמוד בבית ספר תיכון "אורט רמת גן" ועשה בגרות.

עידו רכש חברים וחברות שליוו אותו ואהבו אותו מאז כיתה ו'. עידו אהב ספורט כדורסל, כדורגל, לצפות בשידורים ישירים של האולימפיאדה ולשחק בשבתות כדורסל עם חבריו. עידו אהד את קבוצת מכבי תל אביב בכדורסל ובכדורגל ותמיד עקב אחרי משחקיה, אם בצפייה בטלוויזיה או הליכה למשחקים.

עידו אהב לקרוא, הקדיש זמן למחשב ולהאזין למוסיקה לועזית. הוא נהג להעשיר את אוסף הדיסקים שלו באלבומים חדשים ופיתח מסורת משפחתית של האזנה משותפת למצעדי הפזמונים השנתיים ששודרו ברדיו. עוד אהב לבלות בימי שישי עם כל חבריו. בשנותיו האחרונות הרבה לטייל בארץ בטבריה בצפון ובאילת. עידו היה ילד מאוד חברותי ותמיד היה עוזר לכל מי שפנה אליו. עידו אהב מאוד ללכת לים ולבריכות בימי שבת עם חבריו. עידו היה בחור מיוחד ותמיד כיבד והעריך את הוריו ומשפחתו.

עידו היה אדם צנוע, אדיב ונדיב. כיבד מאוד את הוריו והיה גאה בחבריו הרבים. היה לו חשוב שכולם סביבו יהיו מאושרים ותמיד היטה אוזן קשבת ותומכת, כפי שתיארה חברתו: "היית ילד יפה כל כך עם חיוך גדול וביישני ועיניים שמביעות הכול... והצחוק, הצחוק המתגלגל שלך... לעולם לא יכולת לראות שלמישהו עצוב. תמיד היית חייב לדאוג שכולם מסתדרים ושלכולם טוב..."עידו רכש חברים וחברות שליוו אותו ואהבו אותו מאז כיתה ו'. עידו אהב ספורט כדורסל, כדורגל, לצפות בשידורים ישירים של האולימפיאדה ולשחק בשבתות כדורסל עם חבריו. עידו אהד את קבוצת מכבי תל אביב בכדורסל ובכדורגל ותמיד עקב אחרי משחקיה, אם בצפייה בטלוויזיה או הליכה למשחקים.

עידו אהב לקרוא, הקדיש זמן למחשב ולהאזין למוסיקה לועזית. הוא נהג להעשיר את אוסף הדיסקים שלו באלבומים חדשים ופיתח מסורת משפחתית של האזנה משותפת למצעדי הפזמונים השנתיים ששודרו ברדיו. עוד אהב לבלות בימי שישי עם כל חבריו. בשנותיו האחרונות הרבה לטייל בארץ בטבריה בצפון ובאילת. עידו היה ילד מאוד חברותי ותמיד היה עוזר לכל מי שפנה אליו. עידו אהב מאוד ללכת לים ולבריכות בימי שבת עם חבריו. עידו היה בחור מיוחד ותמיד כיבד והעריך את הוריו ומשפחתו.

עד לגיוסו לצבא עבד במשרדי חברת התעופה 'אל-על' בעבודות פקידות.

ב-18.3.1998 התגייס לצה"ל. לאחר טירונות ומסלול הכשרה בחיל-השריון הוצב לשרת כנהג טנק בעוצבת 'הבזקה' של עוצבת 'עידן' בפיקוד המרכז. מפקד היחידה שלו סיפר כי "עידו גילה מסירות ואחריות רבה לתפקיד אותו ביצע. הוא היה אדם מלא מרץ ושמחת חיים אשר היה אהוד על מפקדיו וחבריו כאחד. עידו היווה דוגמה אישית ליתר החיילים בחטיבה. יכולותיו המקצועיות ונכונותו לעמוד בכל משימה, הפכוהו לדמות מפתח במחלקה." עידו זכה לקבל דרגת סמל-ראשון חודש לפני נפילתו.

ביום כ"ד בכסלו תשס"א (21.12.2000) נהרג עידו בתאונת דרכים. בן עשרים-ואחת היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר אחריו הורים - זמירה ואיב, ושני אחים - דנה ושי.

במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף שאול מופז: "עידו היה מן החיילים הוותיקים ביחידה. מסירותו, חריצותו והמקצועיות שבה ביצע את תפקידו הנעימו את העבודה עימו. חבריו העידו עליו כי היה חייל חברותי ופיקח, אשר בלט בשמחת חיים וחוש הומור."

חברו מושיקו כותב: "ילד קטן לבוש במדים/ יצא לדרך ללא כל פחדים/ ילד תמים וזך, דמו נשפך/ סתם כך, ללא כל סיבה/ פרח יפה נקטף...", "...היו לנו רגעים יפים ביחד, למעשה כך זה היה עד אתמול. אני לא זוכר יום שעבר מבלי לצחוק איתך, הצחוק המצחיק הזה ששוב ושוב מהדהד בראשי כשאני נזכר בכל הרגעים שלנו ביחד... חבר, אתה כבר חסר."

מתוך דברים שכתבה חברתו, רותי: "עידו, השם היפה שלך אומר הרבה כי מאחוריו עמד אדם מקסים, מיוחד וחם כל כך. היית ילד יפה כל כך עם חיוך גדול וביישני ועיניים שמביעות הכל... כל כך אהבת לבלות וליהנות יחד עם כולם, והצחוק, הצחוק המתגלגל שלך כל כך חסר לי..."