סרן נחום אריאלי ז"ל

קורות חיים

נחום, בן מתתיהו ולאה, נולד ביום כ"ח אדר ב' תרפ"ז (1.4.1927) בגבעת-עדה, על-יד בנימינה. סיים לימודיו בגימנסיה הרצליה בתל-אביב והתעתד ללמוד רפואה (וטרינר) בארה"ב אלא שה"הגנה" והפלמ"ח שבוהו כליל ולהם הקדיש את חייו. לא שעה לכל הצעות ותכניות על המשכת לימודיו והשכלתו ודחה הכל לאחר גמר מלחמת ישראל לקוממיותו. עמל בלי ליאות ובמסירות אין קץ ביצירת הגרעין, אשר שימש בבוא הזמן חוט השדרה לכח התנגדותנו לפולשים הזרים למינהם ומלחמתנו להקמת ישראל החופשית.

בעזבון שיריו ורשימותיו באה לביטוי הזדהותו עם דרך מלחמתו של הישוב המאורגן, גינוי הפרישה, אהבת-תום לארץ ולנופה, לנערה, לבית-הורים. יפה-תואר היה, עז-נפש ואיש-רעים נאמן.

מראשוני חטיבת הפלמ"ח ומנושאי עולה, כטוראי מן השורה ועד למפקד-פלוגה בקרבות. לחם בנגב, השתתף בקרבות על יאזור. לפקודת אור ירוק לפעולת נקם נגד הכפר יאזור, נחום לא הסכים, טען שאין מספיק ידיעות על המקום וביקש לשלוח סיור מקדים לבדיקת המקום, לאחר הסיור, נתן פקודה לבטל את הפעולה. על ידי כך הציל את חייהם של אלה שהיו צריכים להשתתף בפעולה. לא היה להם סיכוי לצאת חיים. כזה היה. וזו היתה מידת אחריותו. את בית החרושת פוצצו אחר כך על אנשיו, בפעולת קומנדו מבריקה, בפיקודו של נחום. גילה תמיד עוז-רוח, כשרון פיקוד ואהבת חברים-לקרב. היה לו חוש מנהיגות טבעי, שלט בכמה דברים באותו הרגע. היה יותר צעיר מכולם והם נשמעו לו כי ידע לחבב את עצמו על כולם. היה עממי אחד מהחברה, וכולם קיבלו את דעותיו. נחום אמר שלתת פקודה זה לא מספיק, צריך להתנדב אליה, והוא ידע לגרום לכך. היה בו משהו שבגללו נהרו אחריו, האמינו בו ואהבו אותו.

נפל ביום 7 באפריל 1948, בקרב על הקסטל כאשר חש עם פלוגתו לעזרת לוחמי הקסטל המותקפים. בכוח מועט, מול המון ערבי שהסתער על משלט הקסטל איפשר ללוחמים נסיגה מסודרת ויעילה ע"י קרב ממושך ועקשני שניהל במשך שעות מרובות.

לאחר שנסוג רובו של הכח, החל לסגת עם יחידתו ובגופו חיפה על נסיגת פקודיו וחבריו. בקרב זה נפל.

גופתו נמצאה לאחר שבועות מספר והוא נקבר בקרית ענבים ב-25.4.1948.

השאיר אחריו אשה.

לאחר מותו הונענקה לו דרגת סרן לפי פקודת מטכ"ל.