רב"ט רמי מדינה ז"ל

קורות חיים

בן זהבה ואליהו. נולד בתל-אביב ביום ו' בסיוון תשל"ד (27.5.1974), חג השבועות, אח לארז ויוסי.

רמי נשא את שם סבו, אבי אימו רחמים, שהתכבד להיות סנדקו ונפטר בסמוך ליום הולדתו הראשון של רמי.

כשמלאו לרמי שנתיים נולד אחיו הצעיר אייל, בו מצא רמי שותף פעיל למשחקים, לחוויות, ללימודים ולסודות ופעילויות בכלל. השניים עברו יחדיו את כל חוויות הילדות והבגרות.

רמי היה ילד בעל קסם אישי, יפה תואר, שקט, חכם וטוב לב וכמו-כן ביישן, צנוע, עדין, מנומס, רחמן, חם, אוהב ונאהב, נדיב, חברותי, מסודר, מכבד ומכובד, במילים אחרות כליל השלמות, התגלמות של מלאך, אציל נפש. כך סגדו לו הוריו, דודיו, חבריו וכל מכיריו.

רמי למד בבית-הספר היסודי "רוקח", בחטיבת הביניים "עירוני ט'" ובבית-הספר התיכון המקצועי "שבח". סיים לימודיו במגמת מכונאות רכב. לרמי כישורים טכניים גבוהים, סקרנות והבנה לפתרון בעיות מכניות מורכבות. מוקף תמיד בחברים רבים, ידידים וידידות שאהבו לשהות בחברתו ובמחיצתו. בית המשפחה הקטן היה למרכז חברתי לכל אלה. רמי ניחן בכושר מנהיגות, שפע ביטחון, ובו בזמן נהג בצניעות ובענווה. סגן מנהלת בית ספר "שבח" ציין כי רמי היה במרכז כל חבורה, מבדר, שומע ומקשיב, חבר אמיתי לכולם. מורתו הוסיפה וסיפרה כי שהיה רמי פונה בשם תלמידים אחרים בבקשה לפתור בעיות חברתיות ולימודיות.

נער יפה-תואר שאהב את החיים, עצמאי, עליז ושמח שהירבה לצאת ולבלות, להאזין למוסיקה, לשיר ולרקוד. "הפרח של החבורה", ביטא אחד מחבריו ו"היהלום שבכתר" כינה אותו דודו.

הוריו מספרים: "בשעות הפנאי אהב רמי לנסוע על סקטבורד ולגלוש על גלשן גלים, אף בימי גשם וסערה. ולתחביב זה סחף אחריו את חבריו, אך היום הגלשן נשאר מיותם. כמו-כן אהב רמי לרכב על אופניים למרחקים ארוכים והשתתף בחוג איגרוף תאילנדי".

רמי היה בחור רגיש, קשור מאוד להוריו ולאחיו. ידע לקבל ולהשיב אהבה וחום. אח בוגר ותומך לאחיו הצעיר.

בתום לימודיו, בטרם גיוסו לצה"ל נסע רמי לארצות-הברית, לבקר את אחיו ארז ויוסי, אותם לא פגש שלוש שנים.

בתחילת חודש אוגוסט 1992, גויס רמי לשירות חובה בצה"ל ויצא למסלול הטירונות. עקב כישוריו הטכניים הגבוהים נשלח לקורס מכונאי טנקים, אותו סיים בהצטיינות, קיבל דרגת רב"ט והוצב לשרת בבסיס צה"ל בבקעה כמכונאי טנקים. בהמשך שירותו הוצב רמי לשרת בבסיס ג'וליס ומשם הועבר לשרת בחר"פ כנהג אמבולנס. לדברי מפקדו היה רמי חייל חיובי מאוד, נעים הליכות, חברותי, שעזר לחבריו בכל עת.

ביום השביעי של פסח אושרה לרמי רגילה שבה תכנן לרדת עם חבריו לאילת. עת עשה דרכו מהבסיס לביתו נפגע רמי אנושות בתאונת דרכים כהולך רגל. במשך יממה ניהל מלחמה קשה וחסרת סיכוי עם המוות ולראשונה בחייו נכנע הבחור הצעיר והחזק. ובליל כ"א בניסן תשנ"ד (2.4.1994), יום שבת, השמיני של פסח, השיב נשמתו לבורא.

הוריו ובני משפחתו, חברים, מכרים, ידידים ושכנים לא משו ממיטתו בשעותיו האחרונות וברגע הקשה הזה, על אף המצב הנורא והטרגי בו היו שרויים, נאותו הוריו לתרום את איבריו לטובת חולים אחרים. בכוונתם היה לקיים את מצוות הפסוק "כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם מלא", ובנוסף חשבו כי כך תהיה המשכיות לחייו של רמי כאשר חלק ממנו חי בקירבו של הנתרם.

למחרת, ביום 3.4.1994 התקיימה הלוויה. רמי הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול, במלאת לו עשרים. רמי נולד בחג ונפטר בחג. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל.

הוריו הנציחו את זכרו בהוצאת הספר "רמי" ובאיסוף החומר נמצאה במגירתו כתבה המזהירה מפני תאונות דרכים מחרידות, כתבה שנגעה לליבו ולכן שמר אותה בין חפציו האישיים.

אגודת אד"י נטעה לזכרו ח"י עצים ביער אד"י באזור מודיעין.

מנהלת בית-הספר "שבח" כתבה עליו שבשנה שרמי אמור היה להגיע ולהשתתף ביום הזכרון כבוגר בית-הספר נחרת שמו על אנדרטת הזכרון ותמונתו התווספה לתמונות חללי בוגרי בית הספר.