אוריאל לויברג ז"ל

קורות חיים

בן אברהם ורבקה. נולד ביום י' בכסלו תרצ"א (30.11.1930) בירושלים. למד בבית-הספר העממי "תל-נורדוי" בתל-אביב והיה חבר תנועת "המחנות העולים". כבר מילדותו היה להוט אחר הקריאה והרגל זה של עיון וקריאה לא מש ממנו כל ימי חייו הקצרים.

בימי העוצר הגדול בתל אביב, כשהורשו התושבים לצאת לשעה קלה לקניית מצרכים, בקשוהו, שני בחורים ושתי בחורות, להצפינם בבית, מפני שברחוב שלהם התחילו עתה חיפושים והם מעוניינים להתחמק מן הזיהוי ואיש מדיירי הרחוב לא העז לעשות זאת - אוריאל שהיה אז בן 15 והיה יחידי בבית, הכניסם לחדרו, האכילם וסייע בידם להישמר מפני השוטרים הבריטים.

בגיל שש-עשרה וחצי סיים את לימודיו בגימנסיה ''שלוה" ויצא עם קבוצתו להכשרה במסגרת הפלמ"ח במעוז-חיים. לא החמיץ כל טיול כדי להכיר את הארץ והיה גם אוהב ספר.

הצליח גם במסגרת הפלמ"ח כלוחם בגדוד הראשון. נשלח לקורס חובשים ומשסיימו שימש במחלקתו כחובש, במסירות ובאומץ. התבלט ביותר בעדינותו והתחשבותו עם הזולת והיה נכון תמיד להחליף חבר בשמירה ובכל תפקיד. לאחר הקרב הקשה במשמר-העמק, בו נטלה יחידתו חלק חשוב, יצא להציל חיי פצוע, ורק תודות למסירותו זו ניצל זה ממות.

נפל בי"ב בניסן תש"ח (21.4.1948), בקרב על זרעין.

בכפר זה התבססו כנופיות של קאוקג'י והוא שימש קן להתקפות על ישובי עמק יזרעאל והתחבורה בו. מחלקתו פרצה ראשונה עד עמדות האויב תחת אש חזקה ומספר לא קטן של נפגעים. התנהל קרב פנים אל פנים, קרב לחיים ולמוות. החללים והפצועים נפלו בזה אחר זה, הן לצד לוחמינו והן לצד לוחמי זרעין הערביים כל איש נלחם על חייו שלו, להציל את עצמו. אחד היה ששכח את עצמו, ששמר על דעתו היה אוריאל החובש. התרוצץ בין הלוחמים, בין הסכינים וטיפל בפצועים בעוד סביבו קלחת של מוות. שישה פצועים חבש בזה אחר זה, אך כאשר ניגש לטפל בפצוע השביעי - פגע בו אחד הערבים מגבו והרגו.

הובא בו ביום למנוחות בעפולה.

מפקד מחלקתו רחבעם זאבי כתב במכתב להוריו: " בנכם, וחברנו הטוב אוריאל, היה אחד הלוחמים והחובשים הטובים והמסורים ביותר שהכרתי מעודי. הוא השתתף עמנו במספר מבצעים ופעולות והוכיח את עצמו כלוחם מצויין וכחובש אמיץ קר רוח ושקול. הרבה מחביריו יזכרו את הטיפול המסור שהוא הגיש להם בהיותם פצועים בפעולות שונות."