אלבום תמונות
היה לנו פה בסוללה ב' בחור ושמו משה. לסוללה ב' ולמשה היה רומן. כן הוא אהב אותה מאוד. והיא אותו אהבה מאוד. את הקת"ס יזכרו חברה בודדים מאוד, 8 חודשים היינו ביחד בני אותו מחזור חיילים חדשים בצבא ומשה אייתנו וכולם היו חברים. מהק"ס יזכרו את משה כל החיילים כי משה היה אפסנאי. אבל זה לא הכל הוא זה שארגן ונסה לדעת הכל, את הקטע הבא כולם יזכרו חיילים שבליבם תהיה צביטה כיקראו את המילים אתם זוכרים בנופש הגדודי, זוכרים בזכות מי זכינו בפרס הגדול, כן זה היה משחק כדור רגל ולא היה מתחרה למשה, ניצח שם בעזרה קלה מחבריו את כל הקבוצות, ואיך הוא שמח ורץ כי הוא מלך הכדורגל, והצטלמנו והרגשנו בזכותו שכולנו זה בעצם דבר אחד.
אך גם זה ניגמר וחלקנו יצאו לקורס מפקדים. ומשה היה בין אלו שיצאו אל הדרום, ושלושה חודשים בשבטה היו. רובם חזרו מפקדים. ומשה כהן הגיע כמובן לסוללה ב'.
כולם היו מרוצים ובמיוחד החיילים הישנים. כי ידעו שעם מש כולם מסתדרים ולא יהיו בעיות כמו עם מש"קים אחרים.
כשיצאו לשטח אחרי יום פעילות עמוס, היו כולם מתרכזים ויושבים סביב, את הפיתות של משה אתם זוכרים.
אני לא אומר לכם מתי זה כואב שחושבים על זה יותר מידי.
משה היה חברינו והוא לעולם לא ישכח מליבנו, ואיך אפשר לשכוח את הצחוקים הגולים.
נכון אנו לא מדברים על זה ומתנהגים קצת באדישות אך זה פשוט תרגיל כדי שלא נתפרק.
אבל זעקה אילמת שכולנו זועקים, ואם לא שומעים כי זה מכוון מאלוהים.
חתיכה מאיתנו בא ולקח וכל יום אנו שואלים למה דווקא לו זה קרה? ולמה בכלל?.
יוסי גולדברג