הילד היה בודד במקצת, מכונס תמיד בתוך עצמו, שקוע במחשבותיו. שאף לקרירה מדעית, והיה ברצונו ללמוד באוניברסיטה ולהשתלם בפיסיקה, כימיה ומתמטיקה. אך דחה את חפצו זה עד שיסיים את שירותו בהכשרה המגויסת, בפלמ"ח בדפנה. אך הגורל רצה אחרת. בא המוות האכזרי וניתק את פתיל חייו באמצע עלומיו.
הוא לא עבר על שום הופעה בחיים בלי להתעכב ולחשוב עליה. חוש הצדק היה מפותח אצלו מאוד, והיה מוכן תמיד להלחם על מה שנראה ישר בעיניו. כבר בהיותו בן 14 היה חבר פעיל בשורה.
הוא לא היה מהקופצים בראש, אולם באופן צנוע, ללא הבלטה, היה מטה את שכמו לכל פעולה נועזת ומסוכנת, והיה מוכן להקריב את עצמו כולו. קשה לי לתאר שילדי כבר איננו, שלעולם לא אראנו עוד...
פעמים, באמצע עבודתי, או בחלומי בשנתי, הוא ניצב כמו חי לנגד עיני במצבים שונים: יש שאראנו ילד קטן המחזיק בידי ושואל את שאלותיו הילדותיות, ויש שעומד לפני עלם רחב כתפיים וגבה קומה, מבטו רציני, מהורהר, והוא שקוע בשיחה איתי ודן באיזו שאלה חברתית.
אז נדמה לי פתאום, כאילו זה רק חלום בלהות, ובהקיצי אשמע שוב צפצופו המוכר לי כל כך. הדלת תפתח ודמותו החביבה תמלא שוב את החדר...
על כן קשה עוד יותר המציאות: הידיעה כי נפסקו באמצע החיים הטהורים, המלאים שאיפות נעלות. ונשארת רק הנחמה היחידה, שהוא נפל בעד מה שהוא נשגב ויקר, שחייו וגם מותו קדושים היו.
יוסף זליזניאק (ברזלי)
מתוך הספר "לנופלים בנבי יושע"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח