אריה היה אחי הצעיר. בן שמונה עשרה, מיד אחרי סיימו את לימודיו בבית הספר התיכון, נפל בשורות ההגנה בנבי יושע. נפילתו של אריה אירעה שבועות מעטים אחרי שבן דודו עזריה נהרג בפעולה למען אותה מטרה נעלה. שני הנערים האלה ראו בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, תוך כדי שחרור הארץ, כמטרה הנעלה ביותר בחייהם הצעירים.
כאח ואחות היינו קרובים מאוד. הוא היה חביב ומבריק. היה לו חוש הומור מפותח ואני אהבתי והערכתי אותו. הייתה בינינו מחלוקת, כי הוא היה חבר בהגנה ואילו אני הייתי באצ"ל, אך שנינו האמנו במטרתנו ובמה שצריך להעשות.
יום אחד הוא הגיע הביתה לחופשה של שבוע, אך ארבעה ימים לפני הזמן שהיה עליו לשוב ליחידה, הוא ראה דבר מה בעיתון ומיד ארז את ציודו, ולמרות הפצרותיה של אימנו, הוא החליט לחזור ללא דיחוי אל חבריו. ליווינו אותו אל האוטובוס וזו הייתה הפעם האחרונה שראינו את אריה שלנו. הוא נהרג יחד עם חברים נוספים מנערי ההגנה בני גילו בעת שניסו לכבוש את המצודה בנבי יושע שהייתה עמדת מפתח אסטרטגית בצומת דרכים חשובה בצפון.
אנו כמשפחה חושבים על אריה בצער, אך גם בגאווה. ישראל היא שלנו בגלל ההקרבה של אנשים דוגמת אריה.
אחותו דינה
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח