שוב חלפה שנה יקירי,
שוב אני ניצב ליד אבן דוממה,
שמך חרוט עליה לנצח,
עין דומעת ולב כואב ודואב,
אין תמורה ומרפה לכאבי לבי.
עברו חמש עשרה שנה כאין וכאפס,
בעיני אתה אתמול נפרדת ממני
על הטיילת ישבנו צופים על ים ושמים,
והשחנו לבנו לקולות שריקת כדורי העופרת,
הנתכים על שכונות תל אביב.
פניך מועדות היו לכפר אוריה,
בסיס הפעולה לחי"ש באותם הימים,
לבי הגה היזהר! לבל ידום לבך,
בשעת קרב על קן מרצחים.
הבנת את הגיגי לבי,
עניתני כדור עופרת,
בין דם לדם אינו מבדיל.
חובה קדושה להגן ללא הרהור,
על רכוש טף וזקן,
מדינתנו קום תקום,
אפילו בפעימת לב יהיה המחיר.
כן היה! לבך נדם מפעום לעולמים,
ורוחך מרחפת על גיא ומשעול בהרים,
עץ ושיח גבורתך מספרים,
הקרבת עלומיך על מזבח האומה,
רצוי אתה לעמך והשוכן במרומים.
אך אחי! השארתני במכאובי,
לא הורגלתי לחיות בלעדיך לבדי,
מיום שבאת לאוויר העולם מרחם אמך- אמי,
יחד צעדנו, פתחנו חלקנו בימים טובים כטרופים.
שבילי מולדת יספרו מעשינו,
נחלצנו לעזרת עם ומולדת כפלמחים,
בעורקינו זורם דם המכבים.
לעליה ב' אנו מתנדבים,
הרי לבנון וסוריה עדים,
שכם ליד שכם קבצנו נידחים,
ומנת חלקנו בתי סוהר ערביים.
צער רב כרסם אותי ימים
באומרך למה לא כתבתי מכתבים,
הצטדקתי בפניך! כמוך לבית סוהר לא הושלכתי,
על שנינו לא פסחו ימים זדוניים.
ידעתי אחי! שהייתי לך כאח וכאב,
כי הגורל השאיר אותנו ערירים,
מלחמת הקיום הוטלה עלינו כרחיים
אחי! מה רב הכאב הטמון בי
ביודעי כי הלכת לנצח נצחים
נגדעת כעץ רענן בתל גיבורים.
דמותך תלווני כל עוד נשמה באפי
בכל אשר אפנה זכרך לא ימוש מלבי.
ז' באדר 3.3.1963
משולם כוכבי