אלבום תמונות
... יאיר, התזכור את שיחותינו בימי ילדותנו, בפריס? הזוכר אתה איך "החלטנו" לא לשקר ותמיד לקיים את הבטחותינו? היית אז בן 8. עמדת בהבטחתך, יקירי, מעולם לא שיקרת. אהבת אותנו, בטחת בנו, בטחת בחבריך, במדריכיך, וברגע זה כשאתה שוכב לפני פצוע, מחוסר הכרה - איני יכולה שלא להרהר... לולא היה מצפונך כה טהור וזך... אולי... אך לא, תסלח לי יקירי, הן רק אתה יודע את מחשבותי ואינני רוצה כי תתביש בי.
שופע אהבה היית, קיבלת את אהבתנו בשמחה ואף השבת לנו את אהבתך. תמיד הראת לנו אהבה, ידעת שהערצתי אותך, ידעת את אמוני אליך. כאשר גדלת לא העזתי עוד להראות לך את "הדרך הנכונה", כי מהר מאוד נוכחתי לדעת שאתה, הצעיר ממני, מראה לי את הדרך הנכונה בחיים. אמנם, קשה היה לי לשמוע בעצתך לפעמים, כי אינני כה טהורה כמוך. השתדלתי... אך לעתים כש"הייתי מוכרחה לשקר", הזכרת לי תמיד את "החלטתנו", ואני הייתי מתביישת בפניך, מתביישת על שאין באפשרותי להיות כה ישרה, כה טובה וכה צנועה כמוך. אך אתה, על אף גילך הרך, הבנת אותי ומעולם לא כעסת עלי, הבנת בנדיבות לבך... אתה היית כולך שופע אור. בך היה האור. כה קשורים היינו, כמה אהבתיך, אחי... היינו יושבים שעות רבות ומשוחחים, וכשהייתי מנגנת לא היית עוזב את חדרי. כשבאת אלי בפעם האחרונה, חייכת כל הזמן ועיניך הביעו אושר ואהבה.
24 שעות צמודה הייתי למיטתך בנגב, החזקתי את ידך הלוהטת, נשקתיך, ליטפתי את שערותיך, את פניך היפים. כל הלילה ישבתי אתך במדבר, בחושך... חיכינו לאוירון בבית אשל, אך הוא איחר לבוא... הוא בא רק לפנות בוקר (הזוכר אתה כאשר "החלטנו" כי פעם ניסע שנינו לבדנו באוירון?)...
וכך המראנו, ומתחתנו השתרע הנגב שכה אהבת, אדמת הנגב אשר שתת את דמך הרענן.
מה בפי אליך, יאיר? תודה, תודה לך בעד אהבתך, שלמותך ובעד האור ששפע ממך. מי יתן ואור זה שלך יאיר-יגיה בלבי ולא יעזבני. הב לי מאורך!
תודה! תודה על אשר הייתה בתוכנו, על שזיכיתנו מיפי נפשך ומטוב לבך. טהור וקדוש אתה, ואנו שחיינו במחיצתך... אנו הקטנים, השכיחים.
סלח לי יאיר, על שאני כך שחה אליך, מעולם לא נשאת את גילוי הערצתי אליך ברבים, אך לאמנו, לאמא, הרי מותר לשמוע את הגיגנו...
לא כן?
פנינה
מתוך חוברת לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח