אלבום תמונות
יש אוהב את העולם מתוך אהבת עצמו.
יאיר אהב את העולם מתוך אהבת הזולת.
כשרון בלתי מצוי היה ו... התבייש בכשרונו. הכשרון הרי מקנה מעמד מיוחד לבעליו. ומעמד כעין זה שנוא מאוד על יאיר - כל עוד המדובר הוא בו בעצמו. בשר ודם הוא ככל האחרים ו"אל נא יבלבלו לו את המוח".
יאיר אהב את המוסיקה לשמה. היה מחונן בחוש מוסיקלי נדיר. למד לנגן בכנור. הוא לא רצה שידברו על כך. בשעת הנגינה היה נועל את הדלת אפילו לאמא אסור היה להכנס לחדר ולהאזין לנגינתו מקרוב. שמא תתפעל כלשהו מיכולתו של בנה. כל האמהות מתפעלות מילדיהן - לפעמים בצדק, אך הוא עצמו אינו ראוי להתפעלות כגון.
בתקופת ההתבגרות מבלה יאיר את רוב שעותיו ב"הגנה". מוסד למופת! הכל נעשה שם בצנעה ובהסתר. על מעשי גבורה עילאית אין מספרים לאיש, רק מתלחשים.. ומעשים אלה - כביטויו האהוב של יאיר - "צועקים בשקט". וזה טוב, כך צריך.
עם פרוץ מלחמת השחרור היה יאיר בצרפת. זמן מה לפני כן נסע לשם ללמוד מוסיקה. למד, השתלם ו...מילא "תפקידים".
לאחר הכרזת המדינה הגיע לישראל. הממונים עליו דברו על ליבו, כי ישאר בצרפת: הוא נחוץ שם אולי יותר מאשר בארץ. אך יאיר לא שעה לדבריהם. "רוצה אני להיות עם חברי".
עם התחדשות הקרבות המכריעים בנגב, הצטרף מיד אל שורות הלוחמים. עבר בשלום את כל הקרבות. זמן רב לא הגיעה כל ידיעה ממנו. לא היה לו פנאי. צריך היה "לדגדג קצת את המצרים". במכתבו הראשון לאחר זה הרגיע את בני משפחתו:"מה אתם דואגים לי? אנו גרים פה במלון דה לוכס ופשוט נהנים מהחיים".
בעצם ימי ההפוגה יצא יאיר לסיור ובחזרו לבסיס עלה על מוקש. רגלו התרסקה. בבית החולים עשו לו ניתוח וקטעו את הרגל. הוא קיבל את יסוריו באהבה:"מצבי טוב ממצבם של אחרים - יעשו לי פרוטיזה ואיש לא ירגיש כי אני צולע". ורק דאגה אחת בליבו: כיצד יספר על כך לאמא? הרי זה יגרום לה עוגמת נפש.
סיבוך בלתי צפוי לאחר הניתוח קיפח את חייו התוססים.
לאחר הקבורה אמרה אמו:
"הידעתם את מי קברתם? את השמש קברתם!"
כדבריה כן הוא.
ה.א.
מתוך חוברת לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח