"למרות האש החזקה ניגש אלי עמירם בלי בעיות. הוא היה מודאג מאוד בגלל גדעון. תמיד אזכור אותו רגע של אש חזקה. הוא עבר את המרחק בין הטנק שלו לטנק שלי - גם תרגילי התחמקות לא עשה, אלא צעד אלי ישר ואמר - שמע, יצחקי, גדעון פצוע קשה צריך לעשות משהו - וחזר אל גדעון. אחר-כך, כשהעבירו את גדעון אל הטרסה, ראיתי ממש נתזים של אש נשק-קל בין רגליהם. כאשר פשט עמירם את חולצתו ראיתי שהוא מלא פציעות מרסיסים. אך כאשר חסר תותחן באחד הטנקים התנדב מיד למלא את מקומו. הוא היה תותחן א-א".