סמ"ר עמירם הקטין ז"ל

קורות חיים

עמירם, בן בתיה ויצחק, נולד ביום י"ח באב תש"ו (15.8.1946) בקיבוץ חולתא. שמו ניתן לו על שם עמירם בלינקוב ז"ל מלוחמי הפלמ"ח אשר נפל בהתקפה על מחנה משטרת-המחץ-הבריטית בשרונה (כיום הקרייה ת"א) בימי המאבק בבריטים.

הוא גדל וחונך בחברת הילדים של המשק וסיים את לימודיו העל יסודיים בקיץ תשכ"ג. נער עירני, נבון ורגיש היה עמירם. שמחת חיים קרנה ממנו, והוא קידם כל אדם בבת שחוק מלבבת ובעיניים מבהיקות.

לא קלים היו ימי ילדותו ונעוריו. משק חולתה היה ישוב ספר, מופגז, ובית הילדים הוצמד אל המקלט. בימי מלחמת העצמאות הועברו עמירם וחבריו הילדים לתל יוסף כפליטים. כשבאה סבתא רות לבקר אצל נכדה בימי שבת ומועד, לא הרפה ממנה עמירם הקטן והתחנן שתיקח אותו עמה. אביו יצחק היה בחטיבת יפתח של הפלמ"ח שלחמה בנגב. כבר בגן הילדים נכרה בו רגישות מופלאה לבעלי חיים. הוא הרבה לשוטט בשבילי המשק, כרה אוזנו לציוץ ציפורים נחבאות, טיפל במסירות בכלב בודד ונטל תחת חסותו כל בעל-חיים גלמוד. בבית הספר הצטיין בלימודי החשבון, והחל עוסק בספורט ובתחביבים שונים בזמנו הפנוי. הוא היטיב לשחק בשחמט, אסף קופסאות גפרורים מכל רחבי תבל, יצא למסעות, נטל חלק פעיל בחגיגות וקרא ספרים.

בהיותו תלמיד בכיתות ההמשך, יצא עם חבריו לעזור ליישוב צעיר, והתנדב לעבודה בשדה ובבניין. ילד חברותי היה עמירם, חביב על מבוגרים ועל צעירים. מאז ילדותו הצטיין ברגישות לתופעות של אי-צדק; כשהיה עד למעשה עוול שנעשה לזולתו, מחה על כך בתוקף ולא נרגע עד אשר יושרו ההדורים. חבר טוב ומסור היה, ולא חס על שום חפץ לתיתו לחבר. כשקרתה תקרית בכיתה או בחברת הילדים, נטל את מלוא האחריות על עצמו; את רעיו לא הסגיר.

ערב גיוסו לצה"ל היה עלם גבה-קומה וחסון, בעל בלורית שחורה ועיניים מלאות תבונה וטוב-לב. עמירם גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1964 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות-טנק ובקורס למקצועות שריון ונודע בקרב יחידתו כתותחן מעולה וחייל אחראי. בתקופת שירותו בצה"ל רכש הרגלי סדר ומשמעת עצמית. אמנם לא היה איש מסגרת ומשטר, אך מעולם לא התמרמר ולא התלונן, וידע לארגן ולתכנן את חייו על פי דרך מחשבה סדורה והגיונית. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות השריון בסיני, באוגדתו של האלוף אברהם יפה, ובתום הקרבות התנדב לשרת במסגרת צבא הקבע ופעל כמדריך במדור התותחנות בבית הספר לשריון. מספר אל"מ עמיר יפה ז"ל מפקד מדור התותחנות: "עם בואי למדור התותחנות לאחר מלחמת ששת הימים נאלצנו להקים ולבנות הכל מבראשית. עמירם התבלט מיד במזגו הנוח והשקט, באורך רוחו, ובעיקר - בידיעותיו המקצועיות הטכניות המעמיקות. הוא שימש כעמוד התווך, בחבורה מצומצמת של מדריכים - בנבחרת. עשה עבודתו בשקט ובשלווה ללא הרמת קול, אבל בתקיפות מתאימה הדורשת ביצוע ללא סייג".

בספטמבר 1968 סיים עמירם את שירותו בצה"ל. "ניסיתי להחתימו לקבע", מעיד אמיר מפקדו, "התעניינתי בתכניותיו לעתיד ושמחתי לשמוע, כי בחר בתחום של תרבות הגוף וחינוך גופני. היה לו, לעמירם, הכושר להעביר ולהנחיל מידיעותיו ואוצרותיו לאנשים אחרים, בעיקר לצעירים". שלוש שנים למד עמירם במכון וינגייט והוסמך כמורה לחינוך גופני. במקביל בחר לבנות את עתידו בעיר הגדולה והחל את דרכו כמורה לחינוך גופני בבית-הספר "עמל" על שם ליידי דייויס בתל-אביב. תלמידיו מדברים עליו בחיבה ובהערצה.

מורה למופת היה וידע לשלב נוקשות ורוך, רצינות ושחוק. הוא הלהיב את חניכיו, דרבן אותם לעסוק בספורט גם בשעות הפנאי שלהם, וסייע להם בפתרון בעיותיהם האישיות. חניכיו הצעירים ידעו, שאצל עמירם ימצאו תמיד אוזן קשבת ולב אוהד. בשנת 1972 נשא לאישה את חברתו אביבה, תושבת רעננה. סבתא רות מספרת על הביקורים התכופים של אביבה ועמירם בביתה. "מאז צאתו לדרכו העצמאית היה עמירם נתון בלבטים בדבר האפשרות ללמוד ולהתקיים. עם נישואיו לאביבה, הוקל לו. הורגש שהיה מרוצה מחייו. למרות עזיבתו את המשק לא ניתק את קשריו עם חבריו ולא חדל להתעניין בנעשה בחולתה".

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא עמירם אל יחידתו בחיל השריון ונשלח לחזית הצפון. הוא לחם כתותחן בטנק ונפצע כבר בראשית הקרבות מרסיסי פגזים, שעה שחילץ חבר פצוע תחת אש האויב. סיפר על כך מפקדו: "למרות האש החזקה ניגש אלי עמירם בלי בעיות. הוא היה מודאג מאוד בגלל גדעון. תמיד אזכור אותו רגע של אש חזקה. הוא עבר את המרחק בין הטנק שלו לטנק שלי - גם תרגילי התחמקות לא עשה, אלא צעד אלי ישר ואמר - שמע, יצחקי, גדעון פצוע קשה צריך לעשות משהו - וחזר אל גדעון. אחר-כך, כשהעבירו את גדעון אל הטרסה, ראיתי ממש נתזים של אש נשק-קל בין רגליהם. כאשר פשט עמירם את חולצתו ראיתי שהוא מלא פציעות מרסיסים. אך כאשר חסר תותחן באחד הטנקים התנדב מיד למלא את מקומו. הוא היה תותחן א-א".

ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) יצא סמל-ראשון עמירם בקבוצה של עשרה טנקים לחיסול טנקים סוריים דרומית לציר חושנייה, אשר חסמו את ציר ההתקדמות של כוחותינו. אש תופת פגעה בצוות הטנק שלו אך קודם שנפגע הטנק על צוותו הספיק עמירם לפגוע בשישה או שבעה טנקים של הסורים וסגן מפקד האוגדה, שארגן את הפעולה, קרא בקשר: "יוצא מן הכלל! יוצא מן הכלל!" עמירם נהרג והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ חולתה. השאיר אחריו אישה, אב, אם ואח-אהוד. במכתב תנחומים לרעייה השכולה, כתב מפקד היחידה: "בעלך עמירם ז"ל שירת בתפקיד תותחן טנק בגדוד טנקים. ראויים לציון מסירותו, אומץ ליבו ודבקותו במשימה". בני משפחתו של עמירם, חבריו וחניכיו הצעירים הוציאו לאור חוברת זיכרון ובה פרקי זכרונות והרהורים על אישיותו ועל דרכו של עמירם; בבית-הספר העירוני המקיף "עמל" בתל-אביב נערך מדי שנה יום ספורט לזכרו.