מתוך מכתבו של האב יצחק אל תלמידי ומורי בי"ס "עמל" ע"ש ליידי דיויס:
יקרה ללבנו השתתפותכם באבל המשפחה בנפול בננו עמירם.
יודעים אנו כי גם אתם הוכיתם, ואף אתם זקוקים לתנחומים. איך נינחם על החיים הצעירים שנקטפו באיבם? לא אותנו יש לנחם אלא אותם, כל אלה שחייבים אנו להם חוב כבד מנשוא על שנתנו חייהם למען יעמוד ביתחנו על תילו, ולא נראה חלילה בחורבן הבית השלישי. לוואי ונהיה ראויים בחיינו ובמעשינו לקורבנם זה.
עמירם היה נדיב לב והייתה מידה של אבירות בלתי מעושה בהתנהגותו. הדבר היה פשוט חלק ממנו, מאישיותו. עמירם היה גם בחור "קשוח". כל מי שהכירו ידע מה חבוי מתחת לקליפה הקשה כביכול. עמירם היה איש ספר ואוהב שירה, היה מוזיקלי והזמר טבוע ממש בנפשו. עמירם אהב אנשים וילדים רבים אהבוהו.
אינני רוצה ליפות את דמותו, ידעתי גם את חולשותיו. אך תכונותיו היפות כה מיוחדות היו, כה לובשות עד שדל עטי מלתאר אותו בכל יופיו. וראויה דמות זו שיסופר עליה, שתתואר במלוא שיעורה. סופר לנו כי גם בשעת הקרב, נהג עמירם כפי שנהג כל חייו: חילץ וחבש פצועים עד שנפל עם חבריו.