ממכתביו
17.8.1946
אמא, אבא ושושנה היקרים, שלום רב!
קשה לי לכתוב לכם שוב ושוב על רגשותי בקשר לנעשה בארץ. אני רק יכול לאמור לכם שאני במערב ולבי בקצה מזרח.
בעתונות לא קשה למצוא חדשות על הארץ. ואין הדברים משמחים: "המעפילים הדפו בידים ריקות שלשה נסיונות להעלותם על האניה שתקחם לקפריסין"; "18 בחורים נידונו למיתה"; "הפגנות אלפים בחיפה". אני רואה את חיפה, אני רואה את הנמל, את תל אביב בעוצר, את כולכם בתוך ה"דייסה" הזאת, את חברי... ואני - כאן! אפשר להשתגע!...
שלום ונשיקות
1 במאי 1947
שלום יקירי!
... על הנעשה בארץ אני שומע בחדשות וקורא בעתונים. על הנעשה בין חברי אני למד מן המכתבים המתקבלים מהם לעתים. אך על הנעשה בביתי ובמשפחתי - זה כספר החתום בפני. כמה מלים כל כמה שבועות - וחסל! איני יודע מדוע, אך קשה לי להתרגל למצב זה ואין לי כל נטיות להשלים עמו!...
אשר לעצמי: החיים נמשכים כרגיל. הייתי יכול להיות באוירה הרבה יותר ערה ומעניינת אילו למדתי בניו יורק, אך ברור שלא הייתי מספיק בשטח הלימודים כפי שאני מספיק כאן - וזה הרי העיקר...
הבעיה שאני עומד בפניה ושעליה הייתי רוצה לשמוע את דעתכם (אף כי אני כמעט בטוח שאני יודע מה תאמרו ואני מתכונן לנהוג לפי זה) יש בה סטיה מסוימת מתכניתי המקורית. הענין הוא זה: עומדים להכין מספר סטודנטים ארצישראליים שיצאו וידברו על ארץ ישראל באוניברסיטאות בכל רחבי ארצות הברית. הדבר מושך ומעניין. יש אפשרות לראות את המדינה, להיפגש עם אנשים וכו', אך לשם כך יש להקריב כחצי שנה, וזוהי נקודת התורפה! אני ממש נבעת מפני הרעיון שעלי לשהות כאן רגע אחד מיותר. אמריקה, ובפרט יהדות אמריקה, הולכת ונמאסת עלי במהירות מתגברת והולכת - והסיפוק שיש לי כאן הם הלימודים...
שלום ונשיקות!
5. בדצמבר 1947
שלום רב לך א' ידידי!
... מזל טוב! יש לנו מדינה. איננו רוצה להיכנס להרבה התפלספות. נושא מכתבי הוא פשוט בתכלית: אני רוצה לחזור ארצה מיד! יש לי אמנם עוד תשעה חדשים עד לסיום לימודי, אך למרות זאת, אני מרגיש שכדאי מכל הבחינות ששנה זו תעבור עלי בארץ.
הייתי רוצה מאד לדעת מה דעתך על הדבר. אינני נכנס לפרטים ולכל הטענות, האישיות והלאומיות, בעד ונגד - ולא מפני שלא העסקתי את מוחי בדבר הרבה-הרבה מאד, אלא מפני שאני מניח שישנה ביבינו שפה משותפת ושתבין למחשבותי בלי שאפרטן...
ממך אני רוצה לשמוע את דעתך הפרטית ואת קול הארץ!
אנא, ענה לי מיד!
שלך
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח