מחר יוצאת הצוללת אל הים
מחר יוצאת הצוללת לים, למקום טביעתה של הצוללת דקר.
ביקשו ממני שאפקיד בידיהם מכתב לאחי לג'וג'ו.
רציתי לשלוח לך עם הצוללת – את הגיטרה שלך, כי מה יותר סימלי מכך שהגיטרה שליוותה אותך תהיה קרובה אליך ותלווה במיתריה את שירת חבריך – המלחים, שירה בוקעת מצולות, מרעידה לבבות, אותה אתם ודאי שרים בעומק איתן.
כשהיית נער, שרת שירים על ים, מלחים, סערות וים גבה גלים.
היום, אני יודע... ששרת את – שירת חייך.
יד מכוונת ונעלמה הובילה דרך השירים את הים הגדול, כל זאת בלי שתדע שגורלך יהא קשור בים. הים המכושף היה התפאורה המזמזמת מלח, קצף וגלים, שליוותה את ילדותנו.
אל הים היינו הולכים דרך חולות לוהטים, ומרגיעים את רגלינו היחפות והצרובות במים צוננים. כשנסעת... הפקדת בידי את הגיטרה, את המפוחית, את החליל ואת שירי הים שהיית נוהג לשיר.
כל אותם כלים שבעזרתם שירתך על הים היתה מרעידה גלים ומיתרים.
"שמור עליהם"... פקדת..."עד שאחזור!!".
"באביב הים שקט" – כך שרת, "ולהפליג אפשר הרחק אל האופק הכחול"
חכו לי, אני אחזור ואמשיך את שירת הים!
בשיריך, שרת ש " ... פנסי העיר דולקים עדיין, לב הנערה עודנו ער, במסבאות נמזג היין והמלח אל ספינתו חוזר".
"אל נא ילדתי אל נא לחינם, ליבך ידאב כי, באביב אנחנו שוב יחדיו"
כך הבטחת בשיריך, הבטחת ולא הצלחת לקיים.
חיכינו לך חזקים כצוק איתן מול ים סוער וגלים שמכים חזור והכה – בטוחים שתחזור, ולבסוף בא גל גדול ו... היכה בנו שוב מכה כואבת.
אמא לא יכלה יותר לחכות...
קברנו את אמא בחולות, מול הים ובזווית אל האופק.
כשעינה פקוחה וממתינה ש... אולי אולי, סוף סוף תחזור הצוללת ממשימתה ותחזיר אותך אליה -
הביתה.
הגיטרה, שעליה ניגנת, עומדת היום מבוישת, מיתריה פוקעים.
ממתינה ליד גואלת, שתחזור ותפיק את הצלילים המופלאים של נגינתך.
ותרעיד את מיתרי ליבם של חבריך ואוהביך.
יחד עם המפוחית והחליל נשמתך נישאת לה ברוח מלוחה...
אני יודע שבמעמקים אתה מאלתר גיטרה מאלמוגים,
חליל מצדפים ודגי זהב ומפוחית מקונכייה וכוכבי ים.
אבל בכל זאת ... אשמור על הפיקדון שהפקדת, למשמרת.
יהודה פרחי
אח של יוסף ג'וג'ו ז"ל