"הכרתי אותו לקראת הסוף. נחום שנא את המושג לחימה. מלחמה. שנא את המושג שנקרא חייל. אבל ראה אתגר בפלמ"ח היה גאה בלאומיותו. אולי זה נבע מפחד המלחמה מהליכה בלילה בתוך יריות והאתגר היה להוכיח לעצמו שהוא כמו האחרים ואולךי טוב יותר לעבור בלילה עם אקדח ממקוה לראשון ולצחוק. בלט ברצינות בחכמת החיים, בבדיחות, בהגיון. הוא ידע לפרק מתיחות בכל חדר
.... היה לו חוש מנהיגות טבעי. שלט בכמה דברים באותו רגע. היה יותר צעיר מכולם והשתלט עליהם על ידי שידע לחבב את עצמו על כולם. היה עממי אחד מהחבר'ה וכולם קיבלו את דעותיו. נחום אמר אז, שלתת פקודה זה לא מספיק. צריך להתנדב אליה, והוא ידע לגרום לכך.
היה בנחום משהו שנהרו אחריו, האמינו בו, אהבו אותו. בחורות אומרות שהיה יפה. מדוע?
לא רצה להעלות נושאים פוליטיים ולגרום לויכוחים. ולכן נמנע מלהביע דעות פוליטיות בקרב אנשים. הוא היה מ"פ. היתה לו נטיה לדברים שברוח. אהב לקרוא לדקלם, אהב שירה, אהב להשמיע את עצמו, אהב להתבטא וידע יפה להתבטא, היה מין שחקן. היה דומה ליצחק רבין מבחינת הקסם. אבל היה הפוך. יצחק רציני תמיד ונחום מצחיק, עליז ומיד רואים שהוא בולט. אילו היה חי לא היה נשאר בצבא, היה הולך לחקלאות..."
חומר נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח