"... הוא היה בעל חוש הומור לא רגיל, מלא חיים, ארטיסט. לכל מצב היה מכניס אווירה של הומור, גם בעת סכנה. יחד עם זאת אחראי באופן יוצא מהכלל. על אף שעוד לא מלאו לו 21 היה בעל מחשבה בוגרת. היתה בו ידיעת הארץ, צבאיות, תרבות, היה בו מגוון תכונות נדיר, שבדרך כלל קשה למצוא באדם אחד. הוא היה לדעתי, אמן המשחק. אי אפשר היה שלא להתאהב בו.
בנושא האחריות היה משכמו ומעלה ואתן דוגמא:
לאחר ההתקפה על טנדר הנוטרים ליד יאזור, בה נהרגו 7 אנשי הגנה ופלמ"ח, תכנן נחום פעולת נקם נגד הכפר יאזור. אופי המלחמה אז היה של פעולות ופעולות נגד. מטרת הפעולה היתה לפגוע בבית החרושת לקרח בו היו מחסני נשק, והוא היווה עמדה ערבית אסטרטגית כלפי הדרך. התכנית היתה שמשאית עם חומר נפץ שדפנותיה שוריינו ונהוגה בידי אנשים בעלי חזות ערבית תתקרב לבית החרושת לקרח ותתפוצץ. שלושה שבועות אחרי רצח הנוטרים נתן שאול יפה שהיה מג"ד, אור ירוק לפעולה. נחום לא הסכים. טען שאין מספיק ידיעות על המקום וביקש לשלוח סיור מקדים לבדיקת המקום.
לקחו מכונית מ"טכסי כרמל" הורידו סימנים מזהים, ואני ו"שמש" שהיינו בעלי חזות מזרחית, התעטפנו בכפיות ונכנסנו לשיירה של מכוניות ערביות שנסעו מכיוון ראשון לציון ליפו (גם הערבים נסעו אז בשיירות כי פחדו שיותקפו ליד מקוה ישראל) עברנו את כל הביקורות שהיו בדרך והמשכנו עם השיירה. כשעברנו ליד בית החרושת ראינו שהוא מוקף בגדרות תייל רבות ומשוריין בריטי שומר עליו. המשכנו לכיוון יפו בסיבוב למקוה ישראל החלטנו "לחתוך" על מנת לצאת מהשיירה. עשינו תפנית כל כך חדה שגם הערבים וגם הבריטים ששמרו בכניסה היו כל כך המומים שלא עצרו בעדנו. דיווחנו לנחום על מה שקורה בבית החרושת לקרח והוא נתן פקודה לבטל את הפעולה. על ידי כך הציל את חייהם של אלה שהיו צריכים להשתתף בפעולה. לא היה להם סיכוי לצאת בחיים. כזה היה נחום. וזו היתה מידת אחריותו.
את בית החרושת פוצצו אחר כך על אנשיו, בפעולת קומנדו מבריקה. שלושה ראשים התקיפו ונחום מדלג ומתאם בין ראש לראש כמו שמפקד צריך לעשות. בקרב זה הופעלה לראשונה מרגמת בראונינג לחיפוי. היא הופעלה על ידי ישראל טל (ממציא טנק המרכבה) באופן יוצא מהכלל. הקרב התחיל בלילה ונגמר לאור יום. בנסיגה חיפה עלינו הבראונינג. אני חושב שבפעולה זו נפגשנו בפעם האחרונה. דרכנו נפרדו שלושה ימים לפני שנהרג. הוא עלה לקרית ענבים ואמר לי עוד שלושה ימים תעלה עם המשוריין בשיירה. בשייר ה הזאת נפצעתי. כשהייתי בבית החולים נודע לי שהוא נעדר בקרב על הקסטל."
אהרל'ה שמאי
חומר נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח