לעולם לא נראה בתוכנו את דמותו התמירה. חבר יקר נגדע מתוכנו, נטע צעיר, ואפשרויות אין-ספור גלומות בתוכו.
הליכתו לצבא באה כחתף. באותם הימים ידענו שהוא בטיפול רפואי בשל מחלת הקצרת שהעיקה עליו. זריקות החלב העלו את החום בגופו - ועל אף הכל, קם והלך למרות התנגדות הקיבוץ. משהו דחף אותו בכוח איתנים. הוא נכנע לקריאה הפנימית והלך. הלך ללא שוב.
עוד מהדהדים באוזני דבריו בשיחת הקיבוץ, כשהציעו לו את הדרכת הגרעין: "אינני רוצה להיות אינטליגנט תלוש, אני רוצה להתקשר לענף במשק."
מראשית דרכו בקיבוץ נשא עיניו לענף הפלחה. אך מחלתו מנעה ממנו את הדבר, והיה זמן-מה לרועה צאן. אך בשל כשרונותיו הוטלו עליו תפקידים בתנועה ובקיבוץ זה אחר זה. עשה לילות כימים והתמסר ללימוד בזמן ההדרכה. השתדל לחדור ולהבין את נפש הנוער, כדי למצוא את הדרך אליו. עוד אזכור את עבודתו כמדריך בבית-הספר בזמן חופשת-הקיץ. הוא היסס מאוד אם יוכל למלא את המוטל עליו - ואין אתו נסיון בעבודה עם ילדים צעירים. אך גם כאן עמדה לו תחושתו העדינה והמעמיקה. הילדים התקשרו אליו.
עז היה רצונו ללמוד ולהשתלם, אך גם שאף להתקשר אל האדמה, להאחז לענף שבמשק.
מעולם לא היה אינטליגנט תלוש. שורשים עמוקים היכה בקרקע המולדת, אשר לה מסר ממיטב יכולתו. הקשר הזה הוא שנתן את הטעם לדרכו בחייו ובמותו.
תהא נפשו ארוגה במסכת גבורי האומה.
הנקה
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח