בן משה וצפורה. נולד ביום ו' באב תשי"ב 28.7.1952 בתל-אביב.
למד בבית-הספר היסודי אחד העם שבתל-אביב. המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכוני עירוני ז' שביפו. נתגלה עד מהרה כתלמיד כישרוני ומחונן, שתחום התעניינותו העיקרי הוא הלימודים הריאליים. אולם, גם במקצועות האחרים השיג בנקל ציונים גבוהים ביותר. עדות לכך גם השתתפותו בחידון התנ"ך לנוער. משה היה פעיל באגודת 'נוער לנוער' ובמסגרת זו הדריך במועדון העיורים ביפו. כן השתתף במשלחת רשמית של נוער לחוץ-לארץ. להוריו היה בן טוב. קשוב ושקט. כלפי מוריו הצטייר כנער למדן. שקול ורציני. אך חבריו הכירו גם את הצד האחר שבו - היה בחור שובב, עליז ומלא-חיים. היה ממארגני המסיבות בבית-הספר ואחד מכוכביהן הבולטים. נהנה לתת קולו בשיר גם לפני הציבור. היה זה אך טבעי, שמשה ברוך הכשרונות ימשיך את לימודיו בבית-הספר גבוה. הוא נרשם לעתודה האקדמית, עבר את הטירונות וכן קורס מ"כים והעתיק את מגוריו לחיפה כדי ללמוד הנדסת-חשמל בטכניון. גם כאן השיג הישגים רבים.
כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים, גויס ונטל חלק במלחמה ואף עלה לדרגת סמל. משעוטר בתואר מהנדס-חשמל, חזר משה לסיים את שירותו בצבא. חשב להיות נוט בחיל-האויר, אך נפסל במבדק בשל ראייתו. הוא בחר אפוא באפשרות לפעול כמהנדס במסגרת כלשהי בצבא. אך לא זכה לשאת את מדי צה"ל ימים רבים. במחנה-הכנה לקורס-קצינים - ביום כ"ט בתשרי תשל"ה 15.10.1974 נפל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול.
השאיר אחריו הורים ואחות.
מפקדו של משה כתב לזכרו: "משה היה חבר לכל החיילים ומעולם לא הגיע לידי ריב או קטטה, כי תכונת אופיו היתה לותר, לא להתוכח, להתנדב ולעשות בשביל כולם. כאשר היחידה נכנסה ללחץ-עבודה, היה משה תמיד בין אלה שעשו את העבודה הקשה והמסוכנת. היה בין אלה שלא חיפשו את המנוחה ואת ההשתמטות. האימון שהוא עבר היה קצר ומצומצם, אך הידע שהוא רכש באימוניו נוצל בעת-הצורך ממש כמפקד ותיק ולמוד-ניסיון. נצטייר בעינינו כמפקד טוב במזגו השקט, כחייל מאומן בפעילות מבצעית וכעוזר טוב לכל בעלי המקצוע. לא ניסה מעולם להתבלט מעל לממוצע, אך תמיד עשה מעל ומעבר לנדרש