מלחמה
עוד לא נדף ריח עשן-הנשק של מלחמת 1914, וכבר נישאים באויר העולם תמרות עשן של המלחמה הנוכחית. עוד מצלצל באזנינו הד פריקת הנשק של המלחמה הקודמת, וכבר נטענים על הגב מכשירי ההשמדה המודרניים. הנשים עוד לא ניחמו על אבדן בעליהן, והאמהות עוד לא הספיקו לבכות את נעריהן אשר ניספו בשדה הקטל, וכבר צועד לו נוער חדש לשדה הקרב ושירי רצח בפיו. יום יום מגיעות אלינו הידיעות הנוראות על רצח בהמונים, על רבבות פליטים הבורחים ללא מטרה וללא ציוד, רק מקל הנדודים ביד והצקלון הדל ובלב שממון ויאוש.
אנו שואלים: עד מתי לא יבינו בני האדם שהמלחמה אינה לטובתם. נאומים רבים נישאו בימי שביתת הנשק של המלחמה הקודמת, ריחפו באויר וירדו תהומה. ההמון העיוור לא הבין מה זו מלחמה, הנוער הנלהב למרות רצון הוריו נתגייס על ידי מנהיגים פוחזים לצבא ה"מולדת" אשר הרבו כל כך להללו. אך בחזרם לכמה ימים לביתם הרגישו "הגיבורים" את משוגתם - אבל לא יכלו לחזור בהם, נכנסו לעובי הקורה ולא יכלו להיחלץ ממנה.
אך אנו בני הנוער אשר משחר ילדותנו חונכנו לחיי עבודה שקטה ופוריה, ואשר תנועתנו לימדה אותנו לראות את האדם ולא את החיה אשר בו - אנו שונאים את רצח ההמונים השפלה הזה!
אנו לא נילכד ברשתם של מפיחי מלחמה ואל תהי אחריתנו כאחריתם, אנו בזים בלבנו למשטמה השמה הבדל בין אדם לאדם, המחנכת לרצח גס והמוני זה.
נכתב ע"י זלמן בהיותו בן 13
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח