... אני כותב אליך בידיעה ברורה שלא אוכל לגמור היום כי, בעוד עשר דקות אנחנו יוצאים, אך בכל אופן אני מתחיל ומקוה לסיים כשאחזור...
... היות והבטחתי הריני ממשיך למרות, שכל גופי רועד בלקחי בידי את העט ובישבי לכתוב. חשבתי לעצמי, האם בידים אלו, בידים מלוכלכות בדם יושב אתה לכתוב ולטמא את הניר והעט? ... כן, את ודאי לא תביני מה היא הרגשתו של אדם שיוצא פעם ראשונה לקרב והוא מרגיש עצמו כבר רוצח, ממש רוצח. אל תלעגי לי שאני כה סנטימנטלי אך פשוט החיים עשוני כזה אך חושב אני שהחיים עוד יעשוני אדם מאבן. כאשר זה הופך למשהו רגיל הרי עושים זאת בדם קר.
עתה זה נראה לי הכל כחלום שחלף כן קשה לתאר שהיתה זו מציאות.
קטע ממכתבו של עמנואל ביום פעולת בלאד-אשיך
מתוך ספר "לזכר החברים שנפלו", הכשרת הגוברים יגור
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח