רב"ט עמנואל עמנו בדאני ז"ל

קורות חיים

בן יצחק ואסתר. נולד ב-30.10.1929 בתל-אביב. גמר את חוק לימודיו בתלמוד-תורה לתימנים בשנת 1944. למד שנה בבית-הספר המקצועי "שבח" ויצא לעבודה במסגרות בגלל חוסר האמצעים להמשכת לימודיו, והשתלם בה על-ידי נסיונו יום-יום. הצטרף לשורות "הנוער העובד" והיה בין מקימי גרעין שיצא בשנת 1947 להכשרה מגויסת ביגור. בתנועה היה מדריך מעולה, ובצבא עלה לדרגת מ"כ. "עמנו" נקרא בפי חבריו.

רציני בתפקיד ובעל החלטיות ודריכות בקרב, ובלבו רך כילד. כשיצא מטבילת-אש ראשונה כתב לחברה על כך, שהוא רואה את עצמו כ"רוצח", אך הוסיף: "חושב אני שהחיים עוד יעשוני אדם מאבן". בקרב האחרון שלו בכפר זרעין גילה קור-רוח וכושר-פיקוד למופת. בפעולה זו, בהיותו על גג בית-הספר שבכפר, פגע בו הכדור והוא נפל ב-21.4.1948. נקבר למחרת היום בכפר-יחזקאל.

חביריו שהספידוהו כתבו בין השאר:" היה חבר אך לא נראנו עוד ... עמנואל היווה את אחד העורקים הראשיים בחברתנו ובו יכולנו לתלות תקוות רבות. היה אהוב עלינו ורע לכל אחד מאיתנו בחברה ומחוצה לה. ראיתיו באותו לילה אחרון על גג בית הספר אשר בכפר "זרעין". כפר זה, אשר הטיל את אימתו על הכביש הראשי של עמק יזרעאל. בפעולה זו אפשר היה להיווכח בכשרונו הרב וברצונו העז. ידע לכוון את אש כיתתו בלי כל מורא ופחד גם בשעת הסכנה הגדולה שהיתה צפויה לנו לא פעם בפעולה זו.

עמנו, אתה פילסת לנו את הדרך שבה נדע ללכת. את דרך ההגשמה ואת דרך החיים."