מספר אבנר (סגנו של אילן):
...הגיע הערב. היה ברור שצריך לחסום את הצומת הזה. איך לחסום לא היה ברור לאף אחד. הצומת הזה נמצא בנחל אל-עריש. השטח הוא די פתוח - ואם אינך רוצה להיות גלוי לגבעה מול ביר-לחפן, אתה צריך לרדת לתוך הואדי כדי לחסום.
ברגע שהחשיך אילן לקח את מחצית הפלוגה וירד למטה עם החוד של פלוגת הסיור החטיבתית. אמרו שהם יורדים למקש את הצומת. זו היתה הכוונה. אחרי שהם הגיעו לצומת, התברר שטור-שריון מצרי נע, במגמה להגיע לאל-עריש. הם היו קרובים מאוד. הוא קרא לי לבוא מהר-מהר. הגענו במהירות עד לשם. החסרון היה שהוא היה למעשה בעל הזרקאור היחידי בכל הפלוגה. ביקשנו שיעלו מספר פצצות תאורה. התברר שלא היו כאלה. ואז לא נשארו הרבה ברירות, אלא להדליק את הזרקאור ולהתחיל לירות על המצרים. מפני שלמצרים היתה הארת "אינפרה-אדום", לא היה מה להפסיד בעסק. למעשה הם ראו אותנו. עמדנו בשדה פתוח במרחק של 600 מטר מהצומת והמזל היה שבמטח הראשון נפגעו שם שני טנקים ונדמה לי שמספר משאיות. אלה בערו והאירו את השטח ולאור הבערה הזאת אפשר היה לראות.
למעשה הפלוגה עמדה על-יד הצומת למטה זו היתה הפלוגה שלנו. יתר שתי הפלוגות - עמדו יותר גבוה. לאחת היתה פחות או יותר שליטה על הצומת, למעשה פחות מאשר יותר. הפלוגה השניה כמעט לא שלטה בכלל על הצומת. למעשה החסימה הראשונה נעשתה רק על-ידי הפלוגה שלנו.
תוך כדי הארה, מכיוון שזה היה הזרקאור היחידי שצריך היה לשמש את כל הפלוגה, אילן השאיר אותו דולק הרבה יותר מאשר מותר - מתוך ידיעה מפורשת שהדבר יכול להביא לפגיעת הטנק.
עמדתי בערך 20 מטר ממנו, לאור הזרקאור הזה ירינו כל הזמן. לאחר שנדלקו מספר טנקים, ניסו המצרים לאגוף ולהיכנס לתוך אפיק הוואדי, ולאגוף אותנו, נדמה לי מימין. מיד הדליק עוד פעם את הזרקאור. בהדלקה הבאה - הוא נפגע.
הסמל עמרני (היה לצידו של אילן בקרב, כ"טען קשר" שלו): ...עם ראשית הקרב נראה לי כי הזרקאור דולק זמן רב מדי. חשבתי שאילן שכח לכבותו. לפתע "חטפנו" פגיעה מול תא הנהג, ואז כיביתי אני את הזרקאור. ברגע זה "חטפתי" מכה מאילן. הוא צעק עלי כי רק הוא מדליק את הזרקאור ורק הוא יחליט מתי לכבותו! זכור לי כי אז הדליק את הזרקאור ומיד כיבה. שוב "חטפנו" פגיעה ומעוצמתה נפלנו שנינו בתוך הצריח. אילן קם מיד ועלה למעלה ותוך כדי כך שוב הדליק את הזרקאור, ואז נפגע ונפל אל תוך הצריח...