שמעון: אילן התבלט במשחק הכדור-יד כשחקן טכני וחברותי. מעולם לא שאף להיות מבקיע השערים בעצמו. ראה לעצמו כמטרה את נצחון הקבוצה. היה תמיד מתרעם על חברים ששחקו משחק עצמי במטרה להתבלט.
שמעון: אילן ראה דברים, ומתח ביקורת מנקודת מבט של אדם מבוגר. היה מבטא בשיחות בינינו את הערכותיו כלפי מורה זה או אחר. מעולם לא הושפע בעת ביקורת כזו מעובדת היותו "תלמיד". שפט את התנהגותם ומעשיהם של מורינו כשפוט אדם את חברו. בזמנו נתקשיתי להבין את השקפותיו. אולם משסיימנו את תקופת בית-הספר וניתן לי להביט באותם המורים ממרחק, ממישור מבוגר הרבה יותר - נוכחתי שהערכתו של אילן כבר אז היתה מבוגרת וריאלית.
דני: אילן היה נער יפה-תואר וביישן מטבעו. זכור לי היטב איך הבנות היו מסתכלות בו בחמדה בשעות הפסקה בגמנסיה. היו ביניהן בנות שמאוד מצאו-חן בעיניו, אולם מעולם לא הרהיב עוז לדבר אין. לא הזמין נערה לקולנוע או מסיבה. נדמה לי שהיתה בו איזו רגישות מאוד מיוחדת. אני חושב שאילן פחד שבת שיפנה אליה תשיב לו בשלילה והעדיף לא לפנות אליהן בכלל.
יורם: עניין המסיבות. כשהיינו בשמינית ולפני הגיוס - תמיד היינו מזמינים את אילן למסיבות. היינו אומרים: "אילן, בוא פעם למסיבה". ואילן: "בשום אופן לא". כשאילן כבר בא פעם למסיבה, היה מאוד יוצא דופן וחגיגי בהופעתו.
עדנה: הרבה פעמים הלכנו יחד לים, בשעות אחה"צ של ערב שבת. תמיד ניסינו לקבוע עם אילן לצאת יחד בערב. אך הוא היה אומר: "עיזבו אותי בשקט. יש לי ספר על אפריקה, אני רוצה לקרוא. זה התענוג הכי גדול שלי".
רבקה: בעיקר לפני גיוסנו לצה"ל נפגשנו לא פעם בחבורה גדולה, והיו מתפתחים ויכוחים על נושאים פוליטיים. הייתה שנת בחירות... כולם היו מתלהטים בוויכוח, אך אילן נשאר מסוייג, בדרך כלל. טען כי אלה סתם דיבורים שטחיים. אנחנו לא יודעים ולא מבינים את הנושא. לעומת זאת, כאשר שמענו בצוותא מרצה, או מי שדיבר בבקיאות בנושא מסוים, ואפילו בטון מונוטוני מאוד מאוד, וכולנו כמעט נרדמנו - היה אילן מקשה אחת של הקשבה. "מה זה משנה איך הוא מדבר? הוא יודע את הנושא, יודע על מה הוא מדבר..."