בן בלומה ואלימלך, נולד ביום כ"ו בכסלו תרפ"ח (20.12.1927) בברלין, בירת גרמניה וגדל בשלווה ובעושר בבית עברי-לאומי. אביו היה ממייסדי אגודת "עבריה" בברלין. אפרים למד עברית בגן-הילדים העברי הראשון שנוסד שם בתמיכת אביו.
בשנת 1933, בהיותו בן חמש לערך, עלתה המשפחה לארץ. כאן למד בגימנסיה "בלפור" ואחר-כך קיבל מלגה ולמד בגימנסיה "נורדיה". משהורע
מצבם החמרי של הוריו למד פרוונות ועסק בה, אף הוסיף
להתעמק בערכי השכלה ותרבות, בייחוד במוסיקה. הוא הירבה לקרוא ולהרחיב ידיעותיו, היה רציני, שוקל כל מלה שהוציא מפיו, זהיר ואחראי בקשריו ובמעשיו.
אפרים התלבט בשאלה כיצד ימלא חובתו למולדת, ובתקופת מאבקה על עצמאותה בימי שלטון הבריטים הצטרף למחתרת האצ"ל.
הוא גילה את הדבר להוריו והוסיף: "אין אני רואה את ההיגיון והצד המוסרי שבדבר, שהורים אחרים יקריבו את בניהם על מזבח המולדת למעני ואני אעמוד מרחוק. חיי קודש לעמי".
אפרים היה גבה-קומה, מהודר בהופעתו, בטוח ושקט, ולא ידע פחד. בפעולותיו במחתרת היה מעביר נשק לעיני הבריטים ובהופעתו הבטוחה היה מערים עליהם. "בניהו" היה כינויו במחתרת.
במלחמת-העצמאות השתתף בקרבות בסביבות תל-אביב כמפקד מחלקה.
ביום כ' בניסן תש"ח (29.4.1948), נפל בקרב לכיבוש שכונת מנשיה, בגבול תל-אביב-יפו בעת מבצע "חמץ" לכיתור יפו, עת חיפה על חבריו-לנשק כדי להצילם.
הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.