וכשנזכרים ביאיר - תיכף ומיד מצלצל קול שירה, קול שנשמע מהדהד בחצר, בויכוחיו הסוערים בכל מקום, הן בעבודה והן בחדר. היה ער לכל בעיות הקבוץ ואהב לפעול בו. לכל שאלה ובעיה תמיד נלוו אצלו מחשבות רבות, אשר התבטאו אצלו בצורת ויכוח עם חברים כיצד לפתור.
חלומות רבים היו לו על הקבוץ. על בנינו ועל התפתחותו. יאיר היה איש צבא, עסק בזאת הרבה ואהב את זה. וגם נפל על משמרתו בזמן הקרב הגדול.
לא אשכח את דבריו האחרונים כאשר הודיעו על דבר מותו של חנוך, כאשר כל החברים התאספו בחדר האוכל, הוא אמר כי לא איכפת לו למות בקרב עם הערבים, ולא בזמן שהם יתקיפוהו. כעבור יום כך היה.
צביה
*מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.