סגן יאיר גרונר ז"ל

קורות חיים

בן חנניה-ליב ושרה. נולד בכ"ה באדר ב' תרפ"ז (29.3.1927) בתל-אביב. עוד בהיותו תלמיד בבית-הספר העממי הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". בתקופת ה"סזון" התקיפו חברי לח"י את קן "השומר הצעיר" בצפון תל אביב. בנסות החניכים להדוף את המתקיפים נפצע יאיר מיריית אקדח בידי אחד מאנשי לח"י. אחר-כך יצא להכשרה בבית-זרע. הצטרף לפלמ"ח וסיים קורס מ"כ. עלה עם חבריו להתיישבות בקיבוץ רבדים שבגוש עציון. השקיע הרבה כוחות בבניין המשק ובעיצוב הדמות החברתית של חיי הקיבוץ. היה תקיף בהשקפותיו, פיו ולבו שווים בשיחות ובויכוחים, מראשי המדברים בכל שיחת חברים, עומד בתוקף על האמת שלו, וגם חבר עליז וחביב ופיו מלא שירה.

בחורף תש"ח נשא באחריות לבטחון הקיבוץ כמפקד הפל"ם. במכתב לחבר כתב יאיר:"..אתה ודאי מתפלא. אינך תופס איך זה בני אדם יכולים לוותר על האושר הזה שאתה חי בתוכו. על חיי העיר, הקולנוע והנשפיות. כן חבר, אנחנו שונים. אצלך פועלים הרצונות הפרטיים שלך. כן, זה מה שחסר לך להביט קצת ביסודיות החיים, בחיי העם שלנו. וכי אינך רואה את מצב עמנו. האם אין לדעתך כיום לנוער היהודי תפקידים? ומה הם? ללכת לבתי קולנוע ולשקוע בחיי העיר? האם אינך רואה תפקיד אחר בחייך? לא. זאת אתה משאיר לאחרים. אולם טוב שישנם האחרים הללו. אם כולם היו כמוך, לא היינו יושבים עתה בארץ".

כשהחלו הערבים יורים אל הקיבוץ אמר: "לא איכפת לי אם אפול - אבל לא בבית, אלא בקרב!" ביום המחרת הערבים התקרבו לתקוף את הנקודה. אנשי הפל"ם הוזעקו לצאת לקראתם, ויאיר כמפקד, בראשם. הם יצאו להתקיף את האוייב שצר על משלט חירבת-זכריה. האוייבים נרתעו מפני עוז-רוחם של המגינים ופנו לנסיגה. יאיר הוליך את אנשיו לרדיפה אחרי האוייב, והוא בראשם בקומה זקופה. לפתע נמצאו בתוך אש צולבת. בתוך שאון היריות הרים יאיר את קולו בפקודת נסיגה, כדי להציל את האנשים, ואז פגע בו כדור והפילו. זה היה ביום ג' בשבט תש"ח(14.1.1948).

בחוברת "חנוך, יאיר, ארז, איציק - לזכרם", שקיבוץ רבדים הוציא באדר א' תש"ח, הציע אחד החברים, שהבן הראשון שייוולד בקיבוץ ייקרא בשם יאיר. אך לא עברו שלושה חדשים וכל הקיבוץ הפך לזכרון של מאבק-גבורה עד הסוף המר שבא עליו ביום נפול גוש עציון ביום ד' באייר תש"ח.

בדברי הספד לזכרו נכתב בין היתר:"אופיו של האדם הוא גורלו" אומץ לב, עמידה במבט מישיר מול פני המוות, היתה מתכונותיו היסודיות של יאיר. "בי הכדור לא יפגע- הזהרו אתם", היה אומר ברגעי סכנה. והוא העשוי ללא חת נפל כשצעד בראש כתתו בהתקפה הנגדית נגד המוני ערבים בקרב על גוש עציון"

ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם שאר חללי הגוש למנוחת עולמים בהר-הרצל בירושלים. אחרי נופלו הועלתה דרגתו, בפקודת המטכ"ל מיום י"ד בטבת תש"י (3.1.1950), לדרגת סגן.