לילי יונס ז"ל

קורות חיים

לילי, בת נדימה וסלח כהן, נולדה בישראל בח' בכסלו תשכ"ד (24.11.1963). גדלה בבני ברק.

בתום לימודיה התיכוניים נישאה לילי למנחם יונס, ובני הזוג בנו את ביתם הראשון בגבעת שמואל. "בית שהדיירים הקודמים בישלו על פתילייה, הקירות היו שחורים מהפיח", סיפרה אחותו של מנחם, "כעבור זמן מה לא נשאר זכר לחורבה. צבעתם והשקעתם את הנשמה. בית ראשון, התחלה חדשה".

זמן מה אחר כך עברו לגור בקריית הרצוג בבני ברק, ואחר כך עברו לבית הקבע שלהם ביישוב אורנית. בשנת 1982 נולד הבן הראשון, לידור, ואחריו נולדו אסף, בת-אל וצח, בן הזקונים.

לילי הצליחה כל השנים להיות אימא לתפארת ואישה לדוגמה. היא עבדה כמנהלת מעון נעמ"ת ביישוב מתן, הסמוך למקום מגוריה, ושילבה בהצלחה בין ניהול הבית, העבודה וחיי משפחה וחברה מגוונים. "אצילת נפש, טובת לב ועדינה", סיפרה אחייניתה של לילי, "תמיד היית כאן בשבילי ובשביל כולם, מוכנה לעזור, להקשיב ולתמוך. אישה תמימה, נאמנה ויפה, שתמיד מחייכת, מחבקת ואומרת מילה טובה..."

ביום שני י"ט בניסן, חול המועד פסח תשס"ו (17.04.2006), נסעו לילי, בעלה מנחם והבנים לידור וצח לתל אביב, כדי לקנות ציוד לעסק חדש שעמדו להקים - קיוסק שהם עמלו על שיפוצו מזה זמן, ושאותו התכוונו להפעיל שני הבנים הבוגרים. אליהם הצטרפה חברתו של לידור, אלודי. בדרך החליטו לעצור לאכול, ומנחם הוריד את הארבעה ליד מסעדת "ראש העיר" ברחוב סולומון, בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב.

כעבור זמן קצר, בעת ששהו במסעדה, פוצץ מחבל-מתאבד שנכנס למקום את חומר הנפץ שנשא בתיקו. בפיגוע נפצעו רבים, 11 אנשים נרצחו ובהם לילי.

שני הבנים וחברתו של הבן נפצעו, ופונו לבית חולים לטיפול.

לילי הייתה בת 42 שנים במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב. הותירה בעל, שלושה בנים ובת, אם ואחים.

כתבה גיסתה של לילי: "... היום, כמו בכל יום כשאני חוזרת הביתה מהעבודה, אני עוברת ליד ביתך החדש, חלקה קטנה של נפגעי הטרור שנשקפת לכל הנוסעים בכביש. לכל אבן שם בחלקה יש סיפור משלה, מאחורי כל מצבה עומדת משפחה שבורה ומרוסקת שמנסה להמשיך הלאה, ולשרוד בתוך התופת שבה אנו חיים יום יום.

אסף ולידור פתחו את החנות שכל כך רצית עבורם, בת-אל עברה את ניתוח האף שהבטחת לה, מנחם וצח מתמודדים יום יום עם חסרונך. החיים ממשיכים, ואנחנו חייבים להמשיך ולזרום איתם.

אך דעי כי לעולם לא נשכח אותך, תמיד תהיי בליבנו, בכל חג, בכל שמחה, בכל מפגש של המשפחה. זכרונך תמיד ילווה אותנו, ותמונתך תהיה לנגד עינינו. ואת... תשמרי עלינו מלמעלה, ופרשי מעלינו את כנפי המלאך שאת עוטה כעת".