רס"ן ישעיהו יהודה וינוגרד ז"ל

קורות חיים

ישעיהו, בן רחל ופנחס-מרדכי, נולד ביום י' בכסלו, תרצ"ט (3.12.1938) בתל-אביב, למד בבית-הספר היסודי-דתי "תחכמוני", בבית-הספר היסודי-דתי "יבנה" ובבית-הספר התיכון-עירוני "צייטלין" בתל-אביב. מילדותו הצטיין בכל מעשיו, ובמיוחד בתחום הלימודים. דרכי מחשבתו ומעשיו היו תמיד מבוססים על היושר והאמת, על ההיגיון, המדע והדיוק.

בנערותו היה חבר בתנועת הצופים ונתגלו אצלו נטיות אמנותיות מובהקות - בתחום-הספרות, המוסיקה, הציור והפיסול. זה היה שילוב מופלא של כשרונות מדעיים, שהתגלו אצלו כבר בגיל צעיר, יחד עם כשרונות אמנותיים, ועל כל אלה דבקות במסורת. ישעיהו גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1956 והוצב לחיל התותחנים. במסגרת שירותו עבר קורס קצינים בסיסי, קורס קציני תותחנים, קורס מפקדי סוללות שדה וקורס קציני סיוע אוויר. בחוות דעת מפקדיו עליו נאמר: "ישעיהו הוא קצין שקט, שקול ולויאלי מאוד".

בראשית ספטמבר 1958 סיים ישעיהו את שירות החובה, והחל ללמוד בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון והצטיין בכל שנות לימודיו.

לאחר שהוענק לו התואר הראשון, יצא להמשיך את הלימודים באוניברסיטת "בראון" בארצות הברית, שם השתלם בשטח של דינמיקת הגזים והפלזמה והוענקו לו התארים מגיסטר ודוקטור.

בשל הצטיינותו בלימודים, זכה במלגה מיוחדת באוניברסיטה ונבחר לשתי אגודות של חוקרים מצטיינים : "טאו-ביטא-פי" ו-"סיגמה-כסי". מיד לאחר שהוענק לו תואר דוקטור בשנת 1966, התקבל כעמית-מחקר בפקולטה להנדסת מכונות באוניברסיטה .M.I.T בבוסטון בקבוצתם של הפרופסורים שפירו, פרובסטיין ופאי, ושם המשיך את עבודתו בשטח דינמיקת הפלזמה. בשנת 1967 הצטרף לטכניון, כמרצה בכיר בפקולטה להנדסת מכונות, וזמן קצר אחרי-כן נתמנה כראש המעבדה לאנרגיה. לאחר ששב לארץ התלבט כיצד לנצל את הידע שרכש בארצות הברית לצורך בעל חשיבות לאומית, ואז נתברר לו שנסיונו בשטח של דינמיקת הגזים והפלזמה, ניתן ליישום בבעיות של התפלת מים, ובמיוחד להתפלה בשיטת האלקטרודיאליזה. יחד עם חברי סגל אחרים , החל במחקר בהתפלת מים באלקטרודיאליזה בפקולטה להנדסת מכונות. במסגרת מחקרים אלו השתלמו כמה סטודנטים לתואר מגיסטר ודוקטור, והעבודות פורסמו בכתבי-עת ובכנסים בין-לאומיים. במקביל למחקריו בהתפלה, עסק גם במחקר בשיבוב גצי, שהיא שיטת קידוח מודרנית, המאפשרת קידוח חורים עדינים מאוד בחומרים קשים במיוחד, בעזרת ניצוצות. כמו כן חקר על-גבי מודל את התפשטות פעימות לחץ הדם מהלב לעורקים, כדי להבין את הקשר שבין לחץ הדם הנמדד לבין פעולת מערכת הדם. בשנת 1971 הועלה לדרגת פרופסור חבר. תוך כדי שירותו במילואים הגיע לדרגת רב-סרן.

בשנים אלו של פעילות אקדמית ושירות צבאי, נשא לאישה את רות, וברבות הימים נולדו להם שלושה ילדים : סיגל, אלון ומיכאל. ישעיהו, או שי - כפי שנקרא בפי מכריו, היה אדם מופלא ומיוחד במינו אדם שמצא את השביל לחיי משפחה מושלמים, לחיי מדע פעילים, לדת, לאמנות, ובשעת הצורך - גם לחיי צבא.

הוא היה אדם דינמי מאוד, ונוסף על מחקריו בטכניון היה פעיל במחקרים של המכון לחקר הנגב, והרצה באוניברסיטאות של באר-שבע ותל-אביב. על אף האינטנסיביות שבעבודתו המקצועית, לא נמנע מעיסוקים אחרים - היה מעורב בחיי החברה והיה חובב אמנות. עבודותיו בציור ובפיסול מילאו את ביתו, ואף במשרדו ובמעבדה ניכר היה עניינו באומנות וביפה שבחיים. יותר מכל קיים מצוות כיבוד-הורים. מכל מקום ובכל מצב דאג להתקשר להוריו ולוודא שהכל בסדר אצלם. כאב ומחנך, דאג לחנך את ילדיו על ברכי היהדות, אך יותר מכל דאג לנטוע בהם תודעה של כיבוד אב ואם, כשם שהוא עצמו נהג. כפי שמעידים עליו חבריו, היה אהוב על כל מכריו ותמיד היה מוכן להושיט עזרה לכל נזקק.

לגבי בני משפחתו - הוריו, אשתו וילדיו - היה שי סמכות עליונה, שתמיד פונים אליה, שואלים אותה ושומעים למוצא פיה, לא היה גבול לאהבתם אותו. גם במשאל שנערך בטכניון באמצעות מחשב התברר שישעיהו שהיה הצעיר בסגל הפרופסורים, נחשב כפרופסור האהוב ביותר. במלחמת יום הכיפורים שירת כמפקד סוללה בחזית הצפון. לא הייתה זו מלחמתו הראשונה. כשהתגייס לצה"ל הספיק להשתתף במבצע "קדש" בחזית הדרום, למלחמת ששת הימים לא הצליח להגיע מארה"ב, אך במלחמת ההתשה שירת כאיש מילואים בסיני. מלבד היותו איש תותחנים, תרם לצה"ל גם מהמצאותיו הטכניות.

ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), בקרב שהתחולל ברמת הגולן, היה ישעיהו בטנק של מפקד הכוח הפורץ. הטנק נפגע פגיעה ישירה בצריח והוא נהרג.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים, אב, אם ושני אחים. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "שי היה אהוב על כל חיילי היחידה. רוחו הטובה ואומץ לבו סייעו לחייליו לעמוד איתנים בשעות קשות ביותר. בשקט האישי, באופיו העדין ובהבנת פקודיו, בלט משכמו ומעלה על כל הסובבים אותו".

בית-הספר העירוני-דתי ב-ג בתל-אביב הוציא לאור חוברת לזכר נופליו, ובה רשימה גם על ישעיהו; כמו כן כלולה רשימה בביטאון של הטכניון בחיפה.