סמ"ר משה מילדינר ז"ל

קורות חיים

משה, בן אידה ויעקב, נולד ביום י"ג בתשרי תשי"א (24.9.1950), כבן להורים שעלו ארצה לאחר שעברו את כל מוראות השואה באירופה. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר "הס", והמשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר התיכון-עירוני ט', שניהם בתל-אביב. בבית הספר היסודי התגלה כילד תוסס, עירני, חברותי ומעורה בחיי החברה. לעתים אף שימש כממלא מקום למורה שנעדר, בכיתות נמוכות יותר. גם בבית-הספר התיכון היה מן הבולטים בתלמידים, ומחנכו אמר עליו "לא ניתן לתאר את הכיתה בלי להזכיר את שמו של משה מילדינר". בימי החופשות, עד גמר לימודיו, שימש כמדריך בקייטנות, והצליח מאוד בעבודתו הודות לקשרי החברות שיצר ולכושר המנהיגות שלו. משה גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1968 ובחר בחיל השריון. אחרי סיום הטירונות השתלם בקורס למדריכי שריון ונהיה אחד המדריכים המעולים בבסיס. באותה תקופה כתב מערכי-שיעור לקורס, שיפר אמצעי-עזר להדרכה, ייצר חתכים במכשירים שונים וצייר שקפים וכרזות. באחד המחזורים הוכתר משה כמדריך מצטיין ושמו נחרט על כנת גביע "המדריך המצטיין". משה היה קפדן גדול, הוא ידע את תורתו על בוריה וידע לשלוט בחניכים. חבריו ליחידה מספרים כי היה ללא ספק אחד מעמודי התווך של המדור. בשנת 1971 השתחרר משה מהשירות הסדיר ונרשם לפקולטה לרפואה באוניברסיטת בולוניה שבאיטליה. עד שיצא לחו"ל עסק בהדרכה כמדריך גדנ"ע בבית הספר התיכון-עירוני א' בתל-אביב. כאשר יצא לאיטליה ללמוד, טעם בפעם הראשונה טעמם של חיי צבר בנכר. הוא קיים קשר אמיץ עם הבית ועם חבריו ומכתביו היו רוויים געגועים להוריו, לארץ ול"חברה". לקראת החגים שב ארצה לחופשת לימודים. לאושרו לא היה גבול כי שוב הוא בבית. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים המתין משה כל היום לצו הקריאה. בערב ארז את המזוודה ואמר, "טוב שזה קרה בזמן שהייתי בבית. כי אילו הייתי באיטליה הייתי חוזר מיד; כך חסכתי לעצמי בלבול ראש ודמי נסיעה". הוא נפרד מהוריו ויצא לחפש את יחידתו. אחרי התארגנות קצרה ירדה היחידה לסיני ונכנסה מיד לקרבות הבלימה נגד המצרים. בלילה שבין 15 ל-16 באוקטובר התקדמה היחידה לעבר האגם המר. כאשר הגיעה לצומת "טרטור-לכסיקון" נפתחה עליה אש מהמארב והטנק של משה נפגע. מהקרב הזה לא שב עוד. סיפר סגן יוגב פוקס (צביקה): "הלילה של הפריצה לא יישכח לעולם מזכרוני: ליל עקוב מדם ואכזרי". סמל-ראשון משה הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות (עדה). דברי הערכה עליו פורסמו בספר "משה", שיצא לאור לזכרו מטעם המשפחה, בקובץ "לנופלים" של ארגון יוצאי סנוק, בחוברת "לזכרם", שהוציאה לאור חברת "דן", לזכר חברי "דן" ובניהם, שנפלו במערכה, בעיתון "הצופה" מיום 1.9.1974, ובספר "החטיבה במלחמת יום הכיפורים".