אמנון מיכאלי מישל ז"ל

קורות חיים

אמנון, בן שרה משה, נולד ב-1931 בירושלים. שם למד בבית-הספר "תחכמוני", בבית החינוך לילדי עובדים, ולאחר מכן בבית-הספר המקצועי "עמל". בהעדר האב, אשר נדד לצרפת, היה אמנון הרך לאבי המשפחה. דאג לאם ולאח הקטן ככל אשר יכול: עזר בעבודות-בית, אפה, תיקן, בנה, שיפר.

ניחן בתבונת-כפים להפליא. אמו אשר פירנסה את הבית ממלאכת התפירה ראתה בו עוזר מועיל ונאמן. הוא חלם לגמול לאם, העמלה למענו ולמען אחיו הקטן ורצה לאפשר לה בבוא היום, חיים נוחים ושקטים ולהסיר ממנה כל דאגה. באהבתו לחי ולצומח התקין בבית ובחצר "פינות בעלי-חיים", גידל כלבים, חתולים, צבים, דגים וציפורים.

גדול וחזק למעלה ממידת גילו. בן 12 היה פעיל בגדנ"ע וב-1945 יצא להכשרה מגויסת בנגבה, שם שהה חצי שנה, חזר לירושלים, נכנס לבית-הספר המקצועי "עמל" ובו למד שנתיים.

עם פרוץ המאורעות התגייס מיד לשירות פעיל, על אף הפצרותיה של אמו אשר טענה כי הוא אך בן 15 ואינו חייב גיוס. תשובתו הייתה, כי כל מי שיכול להתגייס חייב בכך, ולא עתה השעה לחטט בדיוקי שנים.

בימי חייל המעטים ראה הרבה סבל סביבותיו ובהחלטתו למגר סבל זה הקדיש עצמו לעזור לזקוק לעזרה וכן מצא דרכו לקן ה"שומר הצעיר" ומהקן - למגן. ראה וידע כי בזה יוכל לעזור, לסובל ביותר, בין הסובלים - לעם ישראל. והתנדב להגנה, הערים במתכוון על גילו, כדי שלא יוכלו למנוע ממנו מלהשתתף בפעולות קרב נועזות.

היה פעיל בפעולות-הגנה רבות במבואותיה של ירושלים, ונקרא עם ה'ל"ה' להגיש עזרה לגוש עציון הנצור, ועמהם נפל בקרב ליד הכפר צוריף, ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948) והוא רק בן 16 וחצי.

ביום חמישי הגורלי, אם כי ראוהו בעיר, לא סר עוד הביתה, פן ידאיג את אמו. כפי הנראה חשש, כי דרך קשה לפניו.

נקבר בקבר-אחים בכפר-עציון. משם הועלו עצמותיו, עם עצמות כל חללי גוש עציון, לקבורת-קבע על הר-הרצל בירושלים ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949).