רס''ן ד''ר אורי-ישראל פרנד ז"ל

קורות חיים

אורי-ישראל, בנם יחידם של חוה ויעקב, נולד ביום ה' בכסלו תרצ"ז (19.11.1936) בישראל. אביו, ד"ר יעקב פרנד ז"ל, היה רופא ועסקן ציבורי ידוע, ממייסדי תנועת הנוער "בני עקיבא" בפולניה, חבר בקונגרסים ציוניים בארץ ומחוצה לה, ומראשי תנועת "בני-ברית". אורי גודל בבית שהיה ספוג אמונה וערכים ציוניים ולאומיים. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם אחד-העם בתל-אביב, המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני א' וסיים במגמה הביולוגית-ריאלית. הוא היה תלמיד חרוץ, הצטיין בלימודים ואהב ללמוד ולקנות דעת. בתקופת בית-הספר היסודי היה חבר בתנועת ספורט ובתנועת "הצופים" וברבות הימים היה למדריך בתנועה. אורי, שחונך על אהבת הארץ ואהבת האדם, היה נטול שיקולים אנוכיים ומשחר נעוריו ועד אחרית ימיו הקדיש את רוב זמנו לפעילות ציבורית וחברתית. הוא היה נער חברותי, שידע להבין לנפש הזולת. ברגישותו הרבה לא יכול להשלים עם סבלם של בני אדם וכל חייו ביקש לעזור להם, להקל את סבלם ולהטיב את תנאי חייהם. היה בו מיזוג של תכונות מצוינות שירש מהוריו. שאותם העריץ, כיבד ואהב. הוא היה בן נאמן ומסור, עזר לאמו ככל יכולתו ושאף להמשיך את דרכו של אביו. עוד כשהיה תלמיד הכיתה השישית בבית-הספר התיכון הצטרף כחניך למסדר "בני-ברית" ובהיותו בכיתה השביעית נשלח לסיור באירופה מטעם המסדר. באותה שנה נפטר אביו וזמן קצר אחר-כך התקבל אורי כאח במסדר שייסד אביו ז"ל. היה זה הישג נכבד. שכן קשה מאוד להתקבל למסדר זה. שמטרתו להגיש עזרה בסתר לכל נזקק.

אורי גויס לצה"ל בתחילת ספטמבר 1954 במסגרת העתודה האקדמית, אך במהלך הטירונות שוחרר מהשירות הסדיר בשל סיבות רפואיות. הוא החל ללמוד בבית-הספר לרפואה שליד אוניברסיטת ירושלים בשנת 1954 וסיים בשנת 1960. הוא היה סטודנט טוב. הקדיש מזמנו הפנוי לפעילות במוסדות הסטודנטים ולפעילות פוליטית, על אף שנאלץ לעבוד לפרנסתו. הוא עבד בעבודות שונות שהיו קשורות בעזרה לזולת, כגון בהדרכת נוער והנחלת הלשון העברית, כמו-כן לימד היגיינה בסמינר של איחוד הקיבוצים.

בשנת 1960 נשא לאישה את מירה, חברתו לספסל הלימודים. בשנת 1961 החל בהתמחות בבית-החולים בתל-השומר ובשנת 1962 הוענק לו תואר "דוקטור לרפואה". בתקופת מלחמת סיני התנדב לשרת בצבא, למרות שהיה פטור, ופעל במסגרת חיל הרפואה בעזה. במשך כל השנים ניהל מלחמה פרטית כדי להעלות את הפרופיל הרפואי שלו ולהתגיס שנית לצה"ל. בשנת 1962 הוכתר מאבקו בהצלחה והוא גויס ושירת כקצין רפואה ביחידת הנדסה קרבית. בתקופת שירותו התנדב לכל פעולה צבאית והיה מעורה היטב בחיי היחידה. כקצין היה אחראי ובעל כושר מנהיגות והיה אהוד על כל חבריו ליחידה. בתעודת השחרור שלו צוין: "רופא צבאי למופת, מילא את תפקידו במסירות וביעילות רבה".

בשנת 1964 שוחרר מצה"ל והוצב לשירות מילואים כרופא של יחידת צנחנים. אורי ואשתו, שהייתה רופאה בכירה במחלקת ילדים, הקימו בית חם לשני ילדיהם וחינכו אותם על ברכי הערכים ששימשו יסוד לחינוכו של אורי. ביתם היה תמיד מלא שמחה ופתוח לכל. ושימש מקום מפגש נעים לידידיהם הרבים.

לפני מלחמת ששת הימים נשלח אורי לתקופה של 4 חודשים לחבל כורדיסטן על מנת לארגן את שרותי הרפואה שהיו נחוצים לכורדים לשם מלחמתם בעירק ויצר קשרים אישיים אמיצים ביותר עם בראזאני. בתקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים נקרא אורי לשירות מילואים. הוא ניצל את תקופת ההמתנה לתדרוך חייליו. כדי להקנות להם ממה שלמד בקורסים לקציני רפואה. ואמנם התברר אחר-כך עד כמה חשובה הייתה פעולה זו, שסייעה בהצלת חיי אדם רבים. במלחמה נשלחה יחידתו להשתתף בכיבוש העיר העתיקה ונטלה חלק בקרבות המרים על "גבעת התחמושת". בקרב נורא זה עשה אורי להצלת חיי אדם באומץ-לב ובחירוף-נפש, שזיכוהו בכנויים "רופא הצנחנים" ו"הדוקטור מגבעת-התחמושת". המלים הראשונות שאמרו הצנחנים ליד הכותל המערבי היו: "הדוקטור של גבעת התחמושת היה נפלא". אורי היה סבור שלא עשה אלא את המוטל עליו, ואילו החיילים סיפרו שעבד עד אפיסת כוחות בטפלו בפצועים הרבים תחת אש עזה. הם אמרו שכאשר אזל הציוד הרפואי, קרע חולצות מעל הפצועים כדי לחובשם ורץ תחת מטר כדורים כדי לפנותם. הוא טיפל גם בחיילים ירדניים ומיד לאחר כיבוש הכותל, עוד הכדורים שורקים, אץ ליילד אישה ירדנית שהתקשתה ללדת, וכעבור זמן הסתבר שהיא יהודיה, שנחטפה לפני שנת 1948. על חלקו בקרב זה הוענקו לו ציון לשבח ו"עיטור המופת", שבתעודתו נאמר: "ביום ה-6 ביוני 1967, בירושלים, טיפל סגן ד"ר אורי פרנד בנפגעי הגדוד תחת הפגזה של האויב על אזור תחנת האיסוף הגדודית. הוא דילג אל תחנת האיסוף הגדודית תוך כדי הפגזה. והמשיך בטיפול בפצועים ובארגון פינויים". לאחר המלחמה שב לעבודתו בבית-החולים בתל-השומר. אך שוב לא היה אותו אדם. שכן מוראות המלחמה נחרתו היטב בנפשו. הוא התלבט בין עבודתו כרופא ובין החובה לשרת את המדינה ומתוך כך הגיע לאל-עריש. בית החולים בתל-השומר החליט לאמץ את בית-החולים באל-עריש לאחר שצוות הרופאים המצרי נטשו. ביזמתם של ד"ר שני ושל אורי שוקם בית החולים והם הכשירו גם אחים ואחיות מתושבי המקום. הצוות בראשותו של אורי הגיש עזרה רפואית גם לבדואים תושבי האזור.

בשנת 1969 קיבל אורי את פרס פולבריט היוקרתי המוענק מידי שנה מטעם ממשלת ארצות הברית יצא עם משפחתו להשתלמות בארצות הברית אצל ד"ר הנרי ויליאמס, בבית החולים ע"ש אלברט אינשטיין בניו-יורק. במכתב המלצה של ד"ר חיים שיבא ז"ל. נאמר שד"ר אורי פרנד בולט לא רק בכישוריו הרפואיים אלא גם בתכונותיו האישיות. מחצית מזמנו הקדיש אורי לטיפול בחולים ערביים בשכם, בג'נין ובאל-עריש, הן מטעמים הומניים והן כצעד לשלום. לדעת ד"ר שיבא, ד"ר פרנד הוא ללא ספק "איש השנה" בשטח העזרה ההדדית לטובת האנושות.

אורי שב ארצה בשנת 1971 והתמנה סמנכ"ל משרד-הבריאות בירושלים. מאחר שנקרא לתפקיד זה באופן אישי, לא סירב. תמיד הלך למקום שהיו זקוקים לו ביותר ואפילו בא הדבר על חשבון נוחיותו וטובתו, אחרי סיום תפקידו במשרד הבריאות נסע אורי מטעם ארגון הבריאות העולמי לבתי חולים שונים ברחבי העולם על מנת לקבל נסיון נוסף בתחום התמחותו כמומחה ריאה. במלחמת יום הכיפורים שירת אורי עם יחידתו באזור תעלת סואץ. הוא הקים את בית החולים בפאיד ולחם עוד הפעם להצלת חייהם של פצועים, בתנאים קשים ביותר. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), הוא יום הפסקת האש, נלכדה יחידת הצנחנים שלו בעיר סואץ והיו בה נפגעים רבים. אורי טיפל בכולם במסירות וכשהיה צורך לפנותם במסוק ולא נמצא רופא-מלווה טיפס למסוק בלא לומר דבר. זמן קצר לאחר המראתו הופל המסוק וכל נוסעיו נהרגו. אורי הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בנחלת-יצחק. השאיר אחריו אישה, שני ילדים ואם. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בפלוגתו ובכל יחידות הגדוד היה ידוע כמפקד מעולה ומסור, אהוב על פקודיו ועל מפקדיו".

ד"ר ויליאמס שאצלו התמחה אורי, כתב למשפחה השכולה: "אורי היה אחד הרופאים הבולטים שהייתה לי הזכות לעבוד במחיצתם. הסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו ולאחרים היו מקור השראה לכל מי שבא עמו במגע, וכושר מנהיגותו השאיר עלינו רושם בל ימחה. מסירותו,סקרנותו ומוחו המבריק היו אתגר מתמיד לכולנו ומקור שמחה לנו. הוא נועד לתרום תרומה נכבדה למדע".

בבית-החולים על-שם שיבא נחנכו יחידה לטיפול נמרץ במחלות הריאה ומרפאות ריאה, על שמו של ד"ר אורי פרנד שהיה בין המייסדים שלהן.