טוראי מנשה כהנא ז"ל

קורות חיים

כהנא מנשה בן ישראל ועדינה. נולד בכ"ט בכסלו תרפ"ו (16.12.1925) בתל-אביב. גמר את בית- הספר העממי "תל-נורדוי" ולמד בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. חבר תנועת "הצופים". נכנס ל"הגנה" עוד בהיותו בן 15. לאחר שסיים את חוק לימודיו בבית- הספר המקצועי עבד זמן-מה במוסך "פורד". מעבודתו במוסך היה מרוצה מאוד וראה בה אפשרויות להתמחות ולהתקדמות, אך כל זה והפינה הטובה והחמה בבית הוריו אשר אהבם מאוד לא מנעוהו מלכת אחרי הצו של מצפונו והכרתו בן שבע עשרה וחצי התגייס לפלמ"ח.

"עת לעשות לאומה" זו היתה סיסמת חייו. עשה הכל מתוך אהבה, מסירות ואומץ. חדשים רבים חי חיי דוחק, בעבדו בסבלות ירושלים. בתקופה זו נאסר עם נשק ביד ושוחרר מבית הסוהר בהשתדלותו של מ.שרת, לו שימש אז שומר ראש וחזר ליחידתו בפלמ"ח. לעיתים רחוקות היה מופיע בבית הוריו כשהוא עיף ויגע, בחיוך ובדברים רכים היה משתדל תמיד לעודד את רוחם ונעלם.

כעבור שנתים עבר לרזרבה של פלמ"ח. לאחר שסיים קורס לחבלנים חזר לשירות פעיל בפלמ"ח (בתפקיד מ"כ). עם הכרזת או"ם על הקמת המדינה היהודית השתתף בהורדת מעפילים, בפיצוץ גשר אלנבי ובליווי השיירות בכביש תל-אביב-ירושלים. נשלח אל היחידה של הגדוד החמישי, ששמרה על בית הקרן-הקיימת-לישראל בבית-דגון, בדרך לירושלים.

בגלל מיקומו האסטרטגי שלט הבית על עורק התחבורה המוביל לירושלים וליישובי הדרום, ועל הדרך שבה נסעו הערבים ליפו. בתקופה הקשה של ההתקפות על התחבורה היהודית והנסיעה בשיירות היתה לבית זה חשיבות אסרטגית מיוחדת. הבית היה לצנינים בעיני מפקדי הכנופיות באיזור. כחלק ממערך ההגנה, מפני התקפות ערביות צפויות הוקף הבנין בגדר תיל ובפרדס שמאחורי הבניין הוטמנו מוקשים. בשל קרבתם של הבריטים נאלצו לוחמי הפלמ"ח לפרק כל בוקר את חגורת המוקשים שהקיפה את הבית ולהרכיב אותם מחדש מדי ערב.

מנשה נפצע בשעת הנחת המוקשים מסביב לבנין ו ומת למחרת בבית החולים "הדסה" ביום 11.1.1948. למחרת היום הובא למנוחות בנחלת-יצחק.