סגן מאיר "איריק" הרכבי ז"ל

קורות חיים

הרכבי מאיר ("איריק") בן צדקיהו וחיה, נולד בי"ז בכסלו תרפ"ח (11.12.1927) בתל-אביב, דור שלישי בארץ. מילדותו נמשך לבו אחר הטבע והכפר. עם סיום חוק לימודיו בבית-הספר העממי החליט ללמוד חקלאות. לאחר שנתים של לימודים בבית-הספר התיכוני-חקלאי אשר בפרדס-חנה ביקש מהוריו שיעבירוהו לבית-ספר שעיקר הלימודים בו עבודה חקלאית מעשית ופחות לימודים כלליים. הוא עבר לבית-הספר על שם כדורי לרגלי התבור.

בשנת 1946 סיים את חוק לימודיו והתגייס לפלמ"ח. דומה שבפלמ"ח מצא את עולמו והוא ממש פרח שם. עבודתו במשק בחקלאות היתה עבורו כעין השלמה ללימודיו, והאימונים והמסעות חישלוהו. איריק היה אהוד על חבריו ומפקדיו כאחד. נשלח תחילה לקיבוץ גבעת-השלושה ואחר-כך למעלה-החמישה. בין השאר טיפל שם ביוני-דואר. מתוך חיבה יתירה ליונים הצליח באילופן למטרות קשר, אמצעי קשר רב חשיבות באותם ימים. לאחר מכן, בעצומם של הקרבות על הדרך לירושלים, היתה זו אחת מיונותיו שהודות לה ניצלה מחלקה שנותקה באחד המשלטים שב"קסטל" ולאושרו לא היה קץ.

נשלח לקורס מפקדי כיתות ולאחר שסיימו נשלח כמפקד כיתה לסדום. בסיום הקורס קיבל חופשה בת יומיים. ברשימותיה כתבה אימו:".. בחיוכו החביב נפרד ממני. אמא, יהיה טוב, אמר, ונעלם ואני לא ידעתי כי לא אוסיף ראות פניו".

משם הוחזר לקרית-ענבים לגדוד "הפורצים", חטיבת "הראל". עם גדוד זה השתתף בקרבות בקסטל, נבי-סמואל, הר-ציון וקטמון.

לפי עדות חבריו הצטיין באומץ-לב רב בקרב קטמון בשעה שנפצעו ששה מחבריו ליד המקלע, נשלח להחליף את הששי ובמשך 3 שעות רצופות ירה ללא לאות תחת מטר כדורי האויב. באחד ממכתביו לאמו כתב: "...על החדשים האחרונים אני יכול או לשתוק או לחבר ספר, כן, לחבר ספר! אבל אל בהלה, אמא! אינני מתכוון כלל לכתוב ספר!". ניחן בחוש הומור ונתחבב על ילדים ומבוגרים.

נפצע ומת ב-2.6.1948 בקרב על תחנת הראדאר. כאשר חבריו קראו "איריק נהרג", הספיק להעמידם על טעותם ואמר: "איריק נפצע". בלא הכרה הובא לניתוח ומת כעבור שעות מעטות.

נקבר בקרית-ענבים.

הוענקה לו דרגת סגן לפי פקודת מטכ"ל.