טוראי נחמיה (ממי) בסיוקביץ ז"ל

קורות חיים

נחמיה ("ממי"), בן שלום ופרומה, נולד בד' באדר תרפ"ח (25.2.1928) בתל-אביב במשפחה שמוצאה ממשפחת רבנים ברוסיה, ונקרא נחמיה על שם הסבתא הרבנית נחמה, שמתה על קידוש-השם בפרעות ייליסאבטגרד. בגן-הילדים, בבית -הספר "תל- נורדוי" ואחר-כך בגימנסיה היה מטובי התלמידים. השתלב יפה במסורת הישראלית. מורשת המשפחה, ובערכי העבודה בתהליך החיאת העם והארץ והיה ער לשאיפות האומה ולבעיות דרכי הגשמתן. בחיבור שכתב ב-1945, במחלקה ז' של הגימנסיה, נטל על עצמו תפקיד של "דורש טוב לעמו" בנוסח הנאום שהיה מוכן לשאת באסיפת היסוד של או"ם, אילו הוטלה עליו השליחות להגיש שם את תביעות עם ישראל. חיבב מוסיקה טובה, קלט אותה בשמיעה מצוינת וידע לשרוק לעצמו את הסימפוניות שהאזין להן בהנאה מרובה. היה מסור בלב ונפש להוריו, העמלים למענו למרות בריאותם הרופפת, והתכונן להיות להם לעזר לכשיגמור את לימודיו. ויתר על המשכת לימודיו ויצא לעבודה. אחרי חיפושים ונסיונות שונים נתקבל לעבודת מחסנאות בבית-המסחר לרפואות של האחים גרין והועבר להנהלת פנקסים. בהגיע תור בני גילו גויס לשירות המולדת בדיוק ביום שמלאו לו עשרים שנה ולדרישתו הנמרצת נמנעו הוריו מלבקש את שחרורו משירות כבן-יחיד. אחרי האימונים צורף לחטיבת "גבעתי". השתתף בפעולות נגד הכפר יזור ואחר-כך הועבר אל הדרום הרחוק. את הוריו הרגיע תמיד שמצבו טוב ביותר ורק לאחותו גילה בסוד, שהוא משתתף בקרבות ממש ובאחרונה היה בגת ושירת בעיקר בליווי שיירות בנגב. בשעת ההפצצות הכבדות על תל-אביב בא הביתה לששת ימי חופשה. ובשעות אזעקה היה עוזר לדרי הבית לשאת את הילדים אל המקלט. אחרי ארבעה ימי חופשה הוזעק לחזור לגדודו. השתתף בקרבות בית-דראס וג'וליס ועוד. באחרונה נקרא והלך, למרות בריאותו הרופפת, להשתתף בהתקפה על עיראק אלמנשיה בליל כ' בתמוז תש"ח (27.7.1948). תוך כדי הגשת עזרה דחופה לחבר פצוע התעלם מהצורך להיזהר, התרומם מהמחסה ונפצע קשה בבטנו. בארבעת הימים ששכב בבית-החולים בכפר-ביל"ו היה כל הזמן בדעה צלולה והשתדל להרגיע ולעודד את אמו והזהירה שוב ושוב שלא תבכה. בהפסקה קלה שלאחר שיחה כזו יצאה נשמתו ב-1.8.1948 למחרת היום נקבר בנחלת-יצחק.