קורות חיים
עמיר, בן אסתר ואליהו, נולד ביום ל' בניסן תש"י (16.4.1950) בת"א ולמד בבי"ס התיכון העירוני ד' בת"א. עמיר היה תלמיד מצטיין, בעיקר במקצועות הריאלים. הוא גם התמסר לפעילות חברתיות ושנים רבות היה קשור לתנועת נוער והיה בה חניך ואח"כ מדריך. הוא אהב לטייל בארץ עם חבריו והכיר כל פינה מעניינת בה וכל מסלול טיולים. עמיר היה צעיר מוצק וגבה-קומה, עליז, שמח וטוב לב. הוא היה בעל מרץ ויזמה ותמיד עמד במרכזה של כל פעילות חברתית. רבים היו חבריו וידידיו והוא סייע לכל אדם בעצה ובמעשה, מתוך רצון ונכונות כנים. עמיר גויס לצה"ל בסוף יולי 68 ושירת תחילה בנח"ל ואחרי כן בחיל השריון. הוא עבר קורס צניחה וקורסים מקצועים בחיל השריון והיה תותחן "סנטוריון". הכל הכירוהו כחייל מצוין, מסור, ממושמע ואמיץ לב, ששימש דוגמה לחבריו באימונים, במסעות ובתרגילים.
אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר עשה עמיר תקופה מסוימת בקיבוץ. הוא התמחה בחממת הפרחים של המשק, ובאותה תקופה תיארו אחד מחבריו: "גדול, מוצק, חזק, בעל זרוע חובקת ואוהבת, כך טיפח ניצנים, הישקה פרחים, שפע עדנה ורוך לכל ירוק וגדל. חממה בידיו של ענק טוב, ענק אחראי". עמיר היה איש משפחה מובהק מסור ונאמן לרעייתו ולבנו, שנולד חודשים אחדים לפני שנפל בקרב. גדולה היתה אהבתו לבנו התינוק ועל כך כתבה רעייתו: "אם אתה מכיר את בן- עטר חמש דקות, הרי בדקה הראשונה נודע לך שיש לו בן". במלחמת יוה"כ לחם עמיר כתותחן טנק ברמת הגולן. הוא עלה לרמה באחד הטנקים הראשונים כדי להשתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים. בקרב שהתחולל ליד נפח ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.73) נפגע עמיר ונהרג מפגיעה בטנק שלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקרית שאול. השאיר אחריו אישה ובן. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי עמיר היה חייל מצוין וחבר נאמן. דברים לזכרו ולדמותו פורסמו בחוברת "פרחים עצובים", שיצאה לאור מטעם בית ספרו.