יצחק בן-דור ז"ל

קורות חיים

יצחק, בן פייגה רבקה ואברהם אליעזר, נולד בט"ו בסיוון תרנ"ג (30.05.1893) בעיירה סאד, מחוז טלז, פלך קובנה בליטא. למד ב"חדר" בעיירה ובישיבת טלז.

בהיותו בן 12 פרסם רשימה ראשונה בעיתון - ב"הד הזמן" שיצא בווילנה. מאז היותו בן 16 עסק בהוראה בסאד ובטלז. כבר כנער, היה יצחק מיוזמי האגודה ציונית של בני ישיבת "קדימה", ושימש מזכיר-מתנדב של האגודה.

בשנת 1913 עלה לארץ ישראל, ועבד כפועל חקלאי בחולדה וברחובות. ב- 1914 הצטרף לקבוצה שעלתה על אדמת דולב, היא קרית ענבים. לאחר מכן עבד כפועל במקומות שונים בארץ.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב יצחק לגדוד העברי הראשון. הוא שירת בארץ ישראל ובמצרים, ובספטמבר 1920 שוחרר בדרגת קורפורל. באותה תקופה השתתף בכתיבת ה"קונטרס", שערך ברל כצנלסון.

אחרי שחרורו מהצבא עבד זמן מה כצלם, ובשנת 1921 עבר לגור בירושלים. בנוסף לעבודתו נטל חלק פעיל בהגנת השכונות והעיר העתיקה, וביום 02.11.1921 היה בקבוצת המגינים שהתגברה על הפורעים הערבים ברחוב המדאן ובשער השלשלת בעיר העתיקה.

בשנת 1923 נישא יצחק לשרה, בת חיים יחזקאל מרגליות שעלה מפולין. באפריל 1924 נולד בנם חיים.

בשנת 1924 הוא עבר עם משפחתו לתל אביב. זמן מה עבד כפועל, עד שהוזמן ע"י ברל כצנלסון לכתוב בעיתון "דבר". יצחק עבד בעיתון מיום הופעתו, תחילה ככתב מקומי ובהמשך כעורך מדור "כלכלה ומשק", כמתרגם וככותב מאמרים ורשימות על חיי היצירה בארץ. עקב בהתלהבות אחר כל ניצוץ של יצירה בהתיישבות ובחרושת, אהב לתמוך בעצה ובהדרכה וידע ללחום בתופעות שליליות שנתגלו בארץ. נקי כפיים היה, בעל זיכרון והיכרות מופלאה עם כל פינות הארץ הנבנית.

יצחק היה ממייסדי אגודת העיתונאים, שימש סגן יושב-ראש הוועד בתל אביב וכן היה במשך שנים ראש הוועדה המקצועית.

בחודש יולי 1942, והוא בן 49, התגייס יצחק לצבא הבריטי ונטל חלק במלחמת העולם השנייה. הוא שירת בצפון אפריקה ובאיטליה, והיה פעיל מאוד בחיים הציבוריים בקרב החיילים: פעל למען החיילים היהודים, הקים את התנועה הציונית ברומא ופעל רבות למען יהודי איטליה. גם למד את השפה האיטלקית, והיה שותף בהוצאת מילון עברי-איטלקי ובהוצאת המדריך בעברית "תור את רומא".

בחודש אוגוסט 1945 שוחרר מהצבא. הוא עבר לנהל את סניף "דבר" בירושלים, וכעבור זמן קצר נבחר לראש אגודת העיתונאים בעיר. יצחק גילה אהבה עמוקה לעיר ולתושביה, ופרסם את "רשימות ירושלים" בהן סיפר על העיר לכל גווניה. כעיתונאי חווה את אחד הימים המאושרים בחייו, יום כ"ט בנובמבר 1947, החלטת האו"ם על חלוקת הארץ. הוא ידע שצפויה מלחמה, אך אמר באושר: "היש בכם מרגיש, שזכינו לראות את התגשמות החלום?".

ביום 01.01.1948 נהרג בנו של יצחק, חיים, בפעולת הפלמ"ח בכפר הערבי בלד-א-שייח, פעולת נקם על הטבח שביצעו פורעים מהכפר בעובדי בתי הזיקוק בחיפה. זכרו של חיים בן-דור מונצח בספר יזכור לחללי כוחות הביטחון.

יצחק נשא בגבורה באבלו, בהסבירו לכל מנחמיו כי זהו קורבן למען תקומת המולדת. באותם ימים פרסם את המסה שנגעה לליבותיהם של רבים: "לחיים בני, בשילוב נשמות..."

במלחמת העצמאות, בימי המצור והניתוק של ירושלים, היה יצחק פעיל מאוד בציבור. עזר והדריך בכל דרך, כמעט לבדו הוציא מדי יום את "ידיעות ירושלים" והירבה להתהלך ברחובות, לשמור על קשר ולחזק את התושבים.

ביום שישי כ"ו באייר תש"ח נפגע בבטנו מהתפוצצות פגז, בעברו ברחוב בדרכו ממשרדי "דבר". הוא הועבר לבית חולים, נותח ובמשך שישה ימים נאבק על חייו, אך ביום רביעי בערב, ג' בסיוון תש"ח (09.06.1948), נפטר.

בן 55 היה יצחק במותו. הניח אישה. הובא למנוחת עולמים בהר המנוחות בירושלים.

בהלווייתו השתתפו עיתונאים רבים ואישי ציבור, שנפרדו מן העיתונאי הלוחם, איש המעשה שנפל על משמרתו.

על שם יצחק נקרא רחוב בירושלים, וערך באתר ויקיפדיה מספר עליו בהרחבה.