שוחר ארנון פאר ז"ל

קורות חיים

"גורל אכזר הוא להיות ניצן ולא להיות לפרח, יכול להיות פרח גדול או פרח קטן - אך לחדול מלהתקיים עוד לפני הפריחה?? - זה כואב!!!"



ארנון נולד בתל-אביב. בן זקונים היה לנו. ילד גדול לגילו ויפה עם עיניים כחולות גדולות גדולות.

גורל אכזרי הוא להיות ילד ונער ולא להגשים בחרות ובגרות, וכאן החיים נקצבו - שמונה עשרה שנים בלבד!

על הקיר בביתנו תלויה תמונה. כזו תמונה אפורה במסגרת. תמונה של פנים מוכרות ואהובות, אך מוכרות לא רק כתמונה אלא כשורה של תמונות צבעוניות, עליזות וחיות - שורה של זכרונות - שורה קצרה מדי.

ארנון כילד - גבוה מגילו, ראש גדול ועיניים כחולות כחולות, קצת שובב, קצת מרביצן ויש תלונות - הוא אוהב לבלות ופחות ללמוד - כאילו ידע שיש למצות את ההנאות.

ואז התאונה. באותם אופניים שכה אהב לרכב עליהם. וארנון בבית החולים - לילות ללא שינה. לילות פחדים בבית חולים זר כשלידו המשפחה התומכת; אמא, אבא, אחות, אח וגיס.

וגם שלב זה עבר בשלום - עבר שלב הילדות.



ארנון כנער, גבוה משכמו ומעלה, רזה עם כתפיים רחבות, בעל חוש הומור ופני ילד עם מבט תמים - אתגר היה לו להתקבל לבית הספר הטכני של חיל האויר. למען חלום זה עבד שנה תמימה. למד כפי שלא למד מימיו והצליח להגשים חלום זה. והחלום, כמו כל חלום שמתגשם, אינו ורוד כל כך אלא אפור. משברים ולעיתים רצון לוותר, הגוררים אחריהם שיחות משכנעות יותר ומשכנעות פחות... וארנון בשלב הסופי - ילד-נער רזה גבוה גבוה עם פני ילד עגולות - ילד-נער במדים כחולים.

לארנון היו תכניות לעתיד. תכניות רבות שלצערנו לא הצליח להגשימן. הוא רצה ללכת לקורס טיס אך בגלל התאונה הקשה שארעה לו - הורידו לו פרופיל והאכזבה היתה גדולה. הוא רצה לטייל בעולם... לעשות חיים...



ביום 14.4.1978, בהיותו בן שמונה עשרה שנים בלבד, בדרכו הביתה לחופשת שבת - עלה לטרמפ על רכב צבאי. הרכב היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית שבה נספה ארנון שלנו.



ועכשיו, רק תמונה אפורה על הקיר - עם פנים מוכרות של ארנון שלנו, שאיננו עוד...