רס"ן בועז נהוראי ז"ל

קורות חיים

בן מזל ומאיר. נולד בתל אביב ביום י"א בחשוון תשי"ח (5.11.1957). הוא למד בבית-הספר היסודי "דוד רמז" בקרית שלום וסיים את לימודיו במגמה הביולוגית בבית-הספר התיכון העירוני ז' ביפו. בנעוריו היה חניך תנועת "המחנות העולים" ואחר-כך הדריך ב"נוער העובד והלומד". בועז אהב טיולים בטבע ובבגרותו טייל על אופנוע-הרים שרכש. בועז אהב צילום וסקי. בינואר 1976 גויס בועז לקורס טיס. הוא סיים את הקורס במגמת נווטות, הוצב לטייסת 107 והיה מטובי הנווטים בה. בתום תקופת ההדרכה בבית-הספר לטיסה, אותה ביצע כמדריך מצטיין, חזר לטייסת. כנווט הבכיר, הוביל את הטייסת במלחמת לבנון, שבה נזקפים לזכותו הישגים יוצאי דופן המפארים את דפי ההיסטוריה של הטייסת. בחודש יולי 1982 נשא לאישה את איריס, ובאפריל 1983 נולד בנם אביב.

בועז הביע את רצונו לחזור לקורס הטיס ובסוף שנת 1983 התממש רצונו. הוא סיים בהצטיינות את הקורס כטייס קרב, הוצב לטייסת 140, גילה רמת טיסה גבוהה, הוסב לכפיר והוצב בטיסת 109, מילא תפקידים בכירים בטייסת וביצע הסבה לטיס נץ בטיסת 117. שירת בטיסת 4 תקופות ובסיום נבחר למלא תפקיד סמ"ט ב' בצוות ההקמה של טיסת 140 המוסבת לנץ.

בועז נפל בעת מילוי תפקידו ביום ה' בכסלו תשמ"ז (7.12.1986). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. בן עשרים-ותשע היה בנופלו. השאיר אחריו אישה בהריון, בן, הורים, אח ושתי אחיות - גלי, שרית ועמית. לאחר נפילתו נולד בנו השני - גלעד.

במכתב התנחומים למשפחה, כותב מפקדו: "השתאיתי לאופן המהיר בו התקדם כטייס". למעשה, למרות ש"הפסיד" כטייס שש שנות ניסיון, בהן היה נווט מצטיין, ברמת הטיסה שלו הדביק את הפער והשגיו עלו אף על אלה של טייסים ותיקים. בטיסה הצליח בזכות תבונתו ורצונו העז ויכולת התחקור העצמית הגבוהה, שכה איפיינה אותו. בתקופה הקצרה שבה עבדנו יחד באינטנסיביות רבה, גיליתי בבועז איש צוות מושלם, מסודר להפליא, יוזם, אחראי מאוד ומסור.

גם בדיונים הארוכים, בלבטים, לפעמים בוויכוחים, תמיד שמר על רוח טובה, על בגרות ועל שקט נפשי. מבט שובב אחד של עיניו השחורות, הספיק לעתים לשים דברים בממדיהם הנכונים. בועז היה אדם מיוחד, ותמצית תכונותיו במלה אחת היא 'אצילות'".