סרן מנחם ריצמן ז"ל

קורות חיים

בן אליהו ולאה. נולד ביום ה' בניסן תרפ"ד (9.4.1924) בעיר רובנה, פולין. עלה ארצה עם הוריו בשנת 1935, למד בבית הספר העממי על שם אחד העם בתל אביב, סיימו ב-1939 ועבר לבית הספר התיכוני למסחר, שסיימו ב-1941 וכעבור זמן מה יצא לשירות בגיוס מלא ב"הגנה" (1944-1943) שהיה מחבריה מאז 1939.

ב-1945 נתקבל לבית המדרש למורים ומורות על שם לוינסקי בתל אביב. לאחר שנת לימודים אחת נדרש לצאת להוראה ועבד בבית הספר במושבה כנרת. ב-1946 נתקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים, בה למד עד יומו האחרון ספרות והיסטוריה.

השתלם בקורסים צבאיים רבים. ב-1941 גמר קורס מ"כ בחולדה. אחר כך נתמנה למפקד פלוגת גדנ"ע בתל אביב. בתקופת מלחמת העולם השניה שירת ב"משמר המולדת" עד 1945. בשנת 1947 סיים מנחם קורס ממי"ם ונתמנה מפקד מחלקה בחי"ש ירושלים. בנובמבר 1947 נתמנה מפקד פלוגת סטודנטים בגדוד "מכמש" - אחד משני הגדודי החי"ש שהוחל אז בהקמתם בירושלים.

בדצמבר 1947 פיקד על מחלקה בקרבות על הרובע היהודי בעיר העתיקה והצטיין באומץ לב למופת כאשר השליך רימון עם ניצרה פתוחה שנשמט מידי אחד המגינים שנפצע אנושות, והטילו מעבר לעמדה וכך הציל את חבריו ממוות.

בינואר 1948 נשלח לגוש עציון בראש פלוגתו שנלחמה על הגנת הגוש והצליחה להדוף את ההתקפה הגדולה הראשונה על הגוש. משם הוחזר לירושלים והשתתף בשורה ארוכה של קרבות בחזית ירושלים, מוצא, ארזה, תחנת הרכבת, בית הדפוס הממשלתי, מחנה אלנבי והר ציון.

מנחם נפל בקרבות על רמת רחל ביום י"ג באייר תש"ח (22.5.1948) כשהיה בדרכו לקבל את הפיקוד על הקיבוץ. פגז אוייב פגע במשוריין הפיקוד וברגעיו האחרונים אמר לחבר שחש לעזרתו : "עזוב אותי, לך יש תפקיד אחר עכשיו ".

מנחם נקבר בבית הקברות הזמני בשייך באדר ע"י גבעת הכנסת דהיום, ובכ"ח אלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות שעל הר הרצל בירושלים.

אחרי נופלו הוענקה לו דרגת סרן והומלץ לקבל שני צלש"ים, האחד על חלקו בקרב בגוש עציון והשני על חלקו בקרבות בתוך ירושלים. מנחם הצטיין בסגולות אופי ותכונות נפש, כאדם, כחבר וכמפקד. עוזר ודואג לזולתו, זהיר במעשיו, שוקל ומחשב כל צעד, תקיף בדעתו, עומד על שלו בעקשנות ולפעמים מסתבך בריב על רקע זה "אגוז קשה לפיצוח" - כדברי עצמו, ועם זה בעל ביקורת עצמית, מתאמץ לברר וללבן לעצמו על ידי הסתכלות פנימית את מקורתיהן, סיבותיהן ומהותן של תגובות נפשו.

מטרת חייו העיקרית היתה להיות מחנך. שקד על חינוך עצמו כדי להיות מחנך רב השפעה על חניכיו בעתיד. ואמנם נודע כמורה מחנך אהוב ומקובל על כל תלמידיו . נשא נפשו במיוחד לחינוך ילדי רחוב ונוער העזוב והיה פעיל מאד בארגון "נוער הפרברים" למסגרת ה"הגנה", היה הולך בעצמו לקבצם ואספם אחד אחד כדי ליצור גרעיני ארגון. חלם על הקמת מוסד חינוכי מיוחד לנוער עזוב, שהוא יעמוד בראשו. היתה זו אחת מן התכניות הרבות ששאף להגשים בחיים אשר כה אהב. השתתף בהקמת נקודות ישוב חדשות וקידם בברכה כל תפקיד מסוכן הכרוך בשחרור לאומי. בכל מעשיו נלחם בגילויי חולשת עצמו ושל זולתו. שונא פשרות והולך אחר קול המצפון וההכרה הפנימית. תכונות וסגולות אלו בלטו בו גם בהיותו מפקד, מדריך ומאמן. תמיד הלך בראש אנשיו, היה יחד אתם ודאג להם. בהתנהגותו האישית שימש דוגמה לחניכיו ולפקודיו ולימדם לעמוד בפני פיתויים וחולשות ולהסתגל לתנאים קשים. "ריצי הקטן" - כפי שכינוהו - היה מכובד ואהוב על כל אנשיו ובעל השפעה רבה עליהם.

בשנת 1996 ראה אור ספר לזכרו של מנחם בשם "עלומים בצל הסער", הכולל מבחר מיומניו ומכתביו. את הספר הוציא אחיו, יעקב ניצן באמצעות ההוצאה לאור של משרד הביטחון.