טוראי יאיר סגל ז"ל

קורות חיים

בן יעקב ופנינה (פשקה). נולד בר"ח אדר תרפ"ט (1929) בירושלים. עבר בילדותו עם המשפחה לתל אביב. למד שמונה שנים בבית הספר העממי "ביל"ו" וארבע שנים עד סיום הגימנסיה "הרצליה". הוריו עמדו לשלחו ללמוד בארצות הברית, אך הוא סירב לצאת מהארץ כשסכנת מלחמה מרחפת עליה.

אחד מחבריו הקרובים מספר שיאיר לא הצטרף עמהם ל"הגנה" בימי לימודם בגמנסיה, וכשהגיע תור שנת השירות אמר להתגייס לנוטרות, אך לבסוף הלך עמהם לפלמ"ח. תחילה עשה את מכסת העבודה אצל איכר בנהלל, נשא בלי תלונה את קשיי העבודה והתנאים ומצא סיפוק בהתנסותו בחיי חלוציות והגשמה. המשיך לעבוד עם חבורתו במשמר הים, כפר מסריק ורמת יוחנן, ובגלל חיכוכים שונים חזרה החבורה העירה אחרי שנה ורבע של פלמ"חיות.

זמן מועט אחרי שהסתדר כפקיד בחברת הטלגרף החלה מלחמת השחרור ויאיר התגייס ושירת בנשק כבד בחטיבת "גבעתי". השתתף בשמירה בעמדות פרברי תל-אביב, בליווי שיירות, בקרבות ובמעשי תגמול בסביבה (בית הקרן הקיימת ליד בית דגון, בת-ים ויאזור). בקרב הגדול על לטרון רצה להצטרף למשוריינים הראשונים, אך מחוסר מקום נשאר בטור השני וכך ניצל מגורל הנפגעים בטור הראשון.

אם כי מילא את חובתו בכל הלהט והמסירות, נשאר רגיש מאד לגבי חיי אדם, ואפילו אויב, וכשראה את ההרוגים הערבים באחת הפעולות בסביבת העיר העיק המראה זמן רב כסיוט על זכרונו, ואמר:"כפי הנראה נבראתי להיות פקיד טלגרף ולא חייל".

כל שמועה על נפילת חבר זיעזעה אותו אפילו בעצם סערת הקרב, וכששכב אחד מחבריו קטוע יד בבית החולים לא נתנו לבו ללכת לבקרו: "איך אלך אליו, ולי שתי ידים?"

גם את חרדת ההורים לגורלו לא יכול היה לשאת והרגיע אותם שהוא עוסק בשמירה בצריפין.

סיים קורס לחובשים ואחר כך שירת בתפקיד חובש פלוגתי בקרבות הגדוד ליד אשדוד ובדרום.

בשעת נסיגה מהקרב במשלט גבעה 69, הפסיק את ריצתו וניגש לעזור לחבר פצוע, אף כי החיילים הזהירו שמתקרב טנק מצרי. מאז, 10.6.1948, נחשב זמן רב כנעדר עד שנמצאה גויתו והובאה לקברות בנחלת יצחק ב-31.8.1950.