קורות חיים
בן רבקה ועזיז, נולד ביום כ"ז באייר תשי"ט (4.6.1959) בתל-אביב. יעקב למד בבית-הספר היסודי "רוקח" שבשכונת יד-אליהו. אחרי כן המשיך ולמד בבית-הספר התיכון "אורט סינגלובסקי" במגמת טלפונאות, וסיים את לימודיו במגמת חשמלאות במרכז הטכני "נמיר" שבחולון. מילדותו היה קובי שובב מאוד, מלא חיים ומרץ. אף שאהב את המקצועות שלמד ואף שהיה ביכולתו להגיע להישגים גבוהים, הוא לא רצה להקדיש זמן לשיעורים וללימודים בכלל. הוריו ניסו לשכנעו שיתמיד בלימודים, אך הדבר לא עלה בידם. לעומת זאת, הקפיד קובי שאחיו ואחותו ישקדו על לימודיהם, עזר להם בהכנת השיעורים והתעניין אצל המורים במצב התקדמותם בבית-הספר. אך לא רק לאחיו ולהוריו הוא דאג והשתדל לעזור. את עזרתו היה קובי מוכן להושיט תמיד לכל מי שנזקק לה. הוא סייע בעבודות הגינון, שנעשו בשכונת מגוריו, והמשיך בפעילויות אלו גם כשהיה כבר חייל בצבא והיה מגיע לחופשה בביתו.
תמיד היה קובי מוקף בחברים, שאיתם בילה את רוב זמנו הפנוי. שעות רבות הוא עשה באימונים בקבוצת הכדורגל של "שמשון תל-אביב", וגם לאחר שהפסיק לשחק, היה פוקד את מגרש הכדורגל מדי שבת ומעודד את קבוצתו האהודה. יעקב גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1978, והוצב בחיל-הרגלים. לאחר שהשלים טירונות קשה וארוכה, הוא הוצב בגדוד של גולני ומילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו. עוד לפני שחרורו מצה"ל הועלה קובי לדרגת סמל-ראשון.
אחרי שסיים את השירות הסדיר, הוא ניסה להשתלב בחיים האזרחיים ולמצוא לו עבודה מספקת ומעניינת. אולם קובי נשאר קשור לאורח-החיים הצבאי ולחבריו בפלוגה, ולכן בספמטבר 1891 חזר לצבא הקבע ושימש כנגד משמעת בגדוד. בתקופת המלחמה בלבנון התעקש קובי להצטרף אל חייליו, אף שהיה אז בהשתלמות מקצועית בארץ. חוות הדעת של מפקדיו על אופן תפקודו ועל יחסו לחיילים היו מצוינות, והוא הועלה לדרגת רב-סמל.
בכל תקופת שירותו בצבא הקבע, הקפיד קובי לשמור על קשר של טלפונים או של ביקורים עם בני משפחתו, ועשה ככל יכולתו שלא להדאיגם, להוריו הוא שימש מקור לגאווה, ואחיו ואחותו ראו בו חבר והיו נעזרים בו ומתייעצים איתו לעיתים קרובות. גם את חופשתו האחרונה בילה קובי בביתו, בקרב משפחתו וחבריו. ביום ה' בתשרי תשמ"ג (21.9.1982) נפל יעקב בעת מילוי תפקידו, והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. הוא השאיר אחריו הורים, אחים ואחות.
משפחתו תרמה לזכרו ספרייה תורנית לבית-הכנסת "בן פורת" בתל-אביב.